קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: אם שבירת הנשמה הכללית הוא תהליך חיוני ומתוכנן מראש, אז מדוע הוא נקרא "החטא הקדמון"?
תשובתי: אנחנו מכנים כל נפילה כחטא, אך האם אנחנו חוטאים מתישהו באמת? – בעולמנו החטא נחשב כשאני חושב שאני מסוגל להימנע מהפעולה הזו, ויודע טוב שהיא אסורה, ובכל זאת עושה אותה. אך אין זה כך, כי הרי אם הייתי יודע בוודאות שאסור לעשות את זה, לא הייתי חוטא.
למעשה, החטא זה כאשר השתלטו עליי כוחות הפירוד והם שולטים בי. החטא נקרא המצב עצמו, ולא הסיבה שלו. והסיבה היא תמיד בבורא, זה הוא שברא את היצר הרע האגואיסטי שלנו. וכיצד עוד ניתן לברוא את היצר הרע, אם לא בדרך החטא הקדמון? צריך להתעלות עד למדרגות הגבוהות, אחר כך ליפול משם, לקבל התרשמות מכל העליות, מהמצב הנוכחי שלי ולגדל רצון אגואיסטי על חשבון השבירה.
אם לא השבירה, האגואיזם היה נשאר פשוט בהמי. ובזכות השבירה הוא הופך להיות "נברא", "היצר הרע". עד לפני השבירה זה היה סתם רצון ליהנות, בהמה פשוטה. אם האריה רוצה לטרוף איילה, איננו סבורים שפועל בו יצר הרע, הטבע שלו מדבר מתוכו כפשוטו, רצון לקבל מילוי.
מתי מופיע היצר הרע? – כאשר אנחנו עולים, מקבלים שם כוחות אהבה ואיחוד, נופלים איתם, והם הופכים לניגודיות שלהם, שׂנאת חינם! כעת, הרצון ליהנות יחד עם הרשימות שדוחפים אותו לשׂנאת חינם, זה נקרא היצר הרע. הרי כעת הוא רוצה לנצל את כל האחרים דווקא על ידי גרימת נזק להם, מאחר ומקבל מזה הנאה.
כלומר באדם מופיעה הרגשת האדם האחר, מה שלא קיים אצל הבהמות, והוא נהנה מזה שרע לאחר! זהו האגואיזם האמיתי. והטוב הוא להיפך, כאשר אני הופך את השׂנאה לאהבה. בשני המקרים חייב להיות יחס לזולת.
מתוך שיעור על "תלמוד עשר הספירות", 15.07.2010
רשומות קודמות בנושא:
בעולם הזה אין חטא
מי יגלה לאדם את האמת?
מלאכים שבורים
האם ייתכן שהמילה חטא נגזרת מהמילה להחטיא את המטרה?
שכל מעשה או מחשבה שלנו שאינם מכוונים למטרה גורמים לנו להחטיא אותה?