מאבק על אידיאולוגיה

אם בוחנים היטב את סיפורי התורה מנקודת מבט היסטורית, מתגלה תמונה מעניינת מאוד. המחנה שנפרשׂ על ידי העם במדבר, מהווה בפני עצמו עיר ענקית עם כמה מיליוני אנשים. עובדים שם אומנים, נפחים, צורפים.

אנשים באמת מסתגלים לסביבה, מאחר ובין המעברים ממקום אחד למשנהו עוברות הרבה שנים. המחנה לא זז ממקומו, כל עוד הענן לא מתחיל לזוז. רק אז העם עובר קדימה 12-10 קילומטר, ושוב נעצר לזמן בלתי מוגבל. כך מתוארת בצורה אלגורית חברה שנמצאת בתנועה: נקבעה לה מטרה והיא מתקדמת לקראתה.

דרך אגב, אם בזמן הקומוניזם רצו ליצור תמונה של עתיד אשלייתי בהיר, אז כאן היה ברור שהעם הולך דווקא אליו. אבל איך אפשר להשיג את זה? לכן אנחנו רואים כוחות שונים שנמצאים בעימות. אבל המאבק שמתנהל ביניהם הוא לא על השלטון, אלא על האידיאולוגיה: על ידי אילו אמצעים אפשר להתקדם בצורה יעילה יותר אל המטרה.

שאלה: האם קרח לא נלחם על השלטון?

תשובתי: לא, כי הרי מדובר על אנשים קדושים, שיש להם יחס רק להשפעה ואהבה. אחרת לא היו כותבים עליהם בתורה. כל הדמויות שעליהן מדובר בתורה, מגלמות רצון שמשתוקק רק לדבר אחד: להיות במצב של תנועה להשפעה ואהבה, לקשר הדדי מלא. לכן קרח טען בצורה כנה לגמרי, שאפשר לדלג על המדרגה העוקבת ולהידבק מהר יותר לבורא עם אבדות והשקעות מינימליות. כל המתרחש במשך ארבעים שנה, מתרחש רק מתוך רצון לעשות טוב, לגדל את האהבה. אבל בסופו של דבר, כל המאמצים מכוונים נגד משה, ללא קשר אם הם רוצים לעזור לו או לא. אבל זה לא מאבק על השלטון שאליו התרגלנו בחיים שלנו, ולכן כך תופסים את המסופר.

התורה רק מתארת הכול בשפה גשמית, אבל צריך להבין שאנשים שעברו את סיני, כלומר את גילוי הבורא, ושהחלו לקבל את האור העליון של התיקון, האור המקיף, כבר לא שייכים לאגו מאחר והם נמצאים מעליו, כמו על כרית אוויר. לכן החשבונות שלהם הם לגמרי לא אגואיסטיים. מה זה אומר "שהאדמה בולעת אותם", "הם נשרפים" וכל השאר? אלה הן פעולות שמבוצעות על האגו, שפתאום מתגלה בהם ושצריך לתקנו. "כיסוי על ידי האדמה" כבר מהווה את התיקון שלו. לכן מוות, צרעת וכדומה, זה לא איזה שהם תהליכים פיזיים, אלא עבודה על האגו. כשמגלים תנאים חיצוניים חדשים, אנחנו מתחילים לעבוד בהם. לא יכול להיות אחרת.

מתוך תוכנית הטלוויזיה "סודות הספר הנצחי", 27.5.2015