לתת לפרעה בשיניים

כאשר מגיע מצב של כבדות, דחייה מהחברים בקבוצה, צריך קודם כל לבטל את ה"אני" שלי, כלומר, לא לדרוש משהו גדול יותר: מה שיש לי עכשיו, שיישאר כפי שהוא.

הדבר החשוב ביותר כעת, זה להוסיף חיבור עם האחרים ולא לחשוב על שום דבר רע שקיים בינינו. אני צריך לשאוף ולהשתוקק לקירוּב, בכך שמתעלה מעל לכל הנסיבות, זוהי התרופה היחידה.

בדרך כלל, האדם פועל ההיפך, הוא מסיח את דעתו מהעבודה להתקרבות ומתחיל לעסוק בכל מיני "פירורים", אפילו מארגן ישיבות, אסיפות, בירורים, אין בכך כל צורך, הם רק מזיקים. בזה כל הבעיה.

אין שום צורך בבירור היחסים! אנחנו צריכים להשאיר את העבר ולבנות מעל את הקשר, את החיבור.

המצבים האלה מגיעים מהבורא. הוא מאיר לנו במקצת, ובכך מזמין בנו אגו גדול יותר ואנחנו מוצאים את עצמנו בחושך, אף על פי, שאת החושך הזה מזמין האור.

לכן בשפה הארמית "אורתא", "אור", זה לילה, כלומר, האור שמשפיע דרך האחוריים.

אם האדם מבין בצורה הנכונה מה "דוחפים" לו בכל פעם, אילו בעיות מופיעות אצלו, ומתעלה מעליהן רק על ידי ההשתוקקות פנימה לתוך הקבוצה, לקשר בינינו, אז הוא די מהר מתגבר עליהן.

התגובה הנכונה מצמצמת את הזמן באופן משמעותי. הכול צריך להתרחש מייד: האדם מקבל הזמנה לעבודה בצורת חושך, ריקנות, חוסר כוחות, ומייד משתוקק קדימה, מבלי לשים לב למצב, מבלי לברר אותו ולהתעמק לתוכו. העיקר, זה מייד, "בקצב רצחני", בלי השתהות, "להקהות את שיני האגו, הפרעה".

באופן כזה, אתה מייד מתחיל להבין שבזה כל ההצלה! לזה כאילו דוחפים אותך. דוחים אותך מהאיחוד ואתה מייד צריך לתת תגובת נגד.

מתוך השיעור הווירטואלי, 01.04.2012

ידיעות קודמות בנושא:
אין התקדמות בלי מכשולים
עבדות מצרים: ללא זכות להשפיע
פרעה יוצא מתוך הצל