לתפארת מדינת ישראל

כמדי שנה, בתפר שבין יום הזיכרון ליום העצמאות, מתקיים טקס הדלקת המשואות. השנה הנושא המוביל הוא "אחווה ישראלית – כי אנשים אחים אנחנו". מדליקי המשואה, נבחרו בשל תרומתם המיוחדת ויוצאת הדופן למען המדינה והחברה, חותמים בסוף דבריהם "ולתפארת מדינת ישראל". אך טוב לדעת על מה השבח והתפארת, כפי שמלמדים חכמי הקבלה.

ישראל מתקיימת בזכות הכוח העליון ששומר ודואג שהמדינה לא תתפרק. ישראל היא בית להמוני יהודים מכל רחבי תבל, ומשנה לשנה אנחנו מתוודעים לכך שהיא לא רק בית, אלא גם מקלט. ההיסטוריה מראה איך התפשטנו מהארץ הזאת והתנקזנו חזרה אליה, יורדים ועולים, גולים ונודדים, ולבסוף שבים אל אותה אדמה.
אולם חוץ מקרקע לנחות עליה, יש להתקבצות שלנו מכל גלויות העולם מטרה נעלה: לבנות חברה למופת שתעלה על נס את אחדות ישראל. חברה שתציב בראש סולם הערכים את החיבור והוויתור, האחווה והאהבה.
לעם היהודי יש תפקיד משמעותי עלי אדמות: להיות אור לגויים. להיות מקושרים זה בנימיו של זה. על היהודים מוטלת החובה למסור לאנושות את שיטת החיבור, שבעזרתה יזכו כל בני האדם לחיים טובים ומאושרים. כל עוד היהודים מוֹנעים מהאנושות את הידע על שיטת החיבור, בני האדם בעולם סובלים. הם אינם מודעים כל כך לסיבה שבגללה הרע בחייהם מתגבר. אולם באופן תת-מודע, הרגשת התלות השלילית צפה ממעמקי טבעם האנושי, וגורמת להם להפנות אצבע מאשימה כלפי היהודים – מי שנושאים בתוכם את המפתח לאושרם, את תוכנית התיקון לעולם.
בעל הסולם כתב כי "עובדה היא שהקב"ה הוציא ארצנו הקדושה מרשות הנוכרים והחזיר אותה לנו, ובכל זאת עדיין לא קיבלנו הארץ לרשותנו… כי אין גאולת הגוף בלי גאולת הנפש, וכל עוד שרוב בני הארץ שבויים בתרבויות הזרות של האומות ואינם מסוגלים כלל לתרבות ישראל, הרי גם הגופות שבויים תחת הכוחות הנוכרים. ומבחינה זו נמצאת עוד הארץ בידי הנוכרים" ("מאמר לסיום הזוהר").
במילים אחרות, קיבלנו את האדמה הזאת חזרה לידינו כדי להצמיח בה דגם חברתי חדש. זו רק הזדמנות לגאולה, לא גאולה של ממש, שכן אנחנו עוד שבויים במחלוקות בין עדות, מפלגות ותרבויות זרות. ישראל החדשה – ישראל הרוחנית – צריכה לחולל מהפך פנימי ולהניע את כל יושביה לפתח רצון מאוחד ומלוכד, רצון הדדי שכולם נמצאים בו באחווה ובפתיחות לבבית זה לזה, הופכים את חצי הסיכה שעל מפת העולם למרכז רוחני, למוקד שמבעיר חום ואהבה.
אנחנו מסוגלים לזה. אנחנו מסוגלים לכל הפחות להתחיל ביישום הכלל "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך", ובהדרגה לטפס עד לכלל הגדול בתורה "ואהבת לרעך כמוך". עצם העובדה שנתכנסנו כאן מחדש מעידה על היכולת שלנו לפעול באהבת אחים, לממש את ההזדמנות שקיבלנו להתחבר בינינו, מעל האגו ומעל ההבדלים.
לבד אף אחד לא יצליח, אבל יחד אנחנו כוח גדול. אם איש את רעהו יעזורו, בסבלנות והתמדה, נקנה עצמאות חדשה, נרוויח חירות ללא מלחמה, ונהיה כולנו ראויים להדליק משואה: לתפארת מדינת ישראל!
עוד על יום הזיכרון ויום העצמאות >> bit.ly/3gcuPjX

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest