דף הבית / המשבר ופתרונו / לרדת מדרְכֵּי האהבה העצמית

לרדת מדרְכֵּי האהבה העצמית

נכון להיום, יש בעולם מספר אפשרויות להמשך ההתפתחות שאינן ניתנות למימוש. האפשרות של קבלת עול האסלאם, העלייה על פסי הקומוניזם או הפשיזם. כל האפשרויות הללו הרסניות, ויחריבו במהרה את כל התשתיות המודרניות.

אבל יש גם אפשרות אחרת. העולם יבין שכל האפשרויות האלה הן לא פתרון, אלא הפתרון הוא בתיקון האדם. השיטות האחרות אינן מתקנות את האדם ואנחנו מציעים דווקא את זה. אני מניח שהעולם כבר מתקרב להכרת העובדה שאם לא מתקנים את האדם, אז הוא שוב יחזור לנגן את אותו "תקליט ישן".

בעולמנו ישנם עשירים ומנהיגים, מצד אחד (יש הבדל ביניהם), ומצד שני, יש עניים. הפער ביניהם גדל והוא גם לא ייעלם. יותר מזה, אף אחד אינו זקוק לעניים. להיפך, מתוך מעמד הביניים האנשים יפלו יותר ויותר "כמו גשם" עד שתישארנה רק שתי רמות: חלשים ועניים למטה, ועשירים וחזקים למעלה. שני קטבים מנוגדים.

מתעוררת השאלה: אז מה עושים? הרי זה מצב מאוד מסוכן.

כי אם זה יביא לפשיזם, אז כולם ילכו בעקבות מנהיג חדש שיחמם להם את הלב, אבל יסתפקו בשאריות.

אפשר לבחור בקומוניזם. רבים היו מוכנים לחזור לאותם הזמנים בגלל ההצלחה בתחום החברתי. האנשים לא גוועו ברעב וכולם הרגישו (הדגש על המילה "הרגישו" ולא קיבלו בפועל) שוויון מסוים. אין כל כך מה לעשות, כי הכול שייך למדינה. אף על פי שהשלטון הוא שלטון העם, למעשה "הרכוש הציבורי" אינו נתפס כמשהו ששייך לי. ובכל זאת, יש בזה פיצוי נפשי פנימי כלשהו.

ובנוסף לכך, באירופה (ובקרוב באמריקה וגם ברוסיה) ישנו לחץ כבד מצד האסלאם. כלומר, אידיאולוגיה נוספת לקומוניזם ופשיזם. גם היא נותנת מענה על השאלה מה צריכה לעשות האנושות במצב הנוכחי? עליה לעבור למסגרת פונדמנטליסטית.

אבל האסלאם דורש שינוי כלכלי מתאים. גם הסוציאליזם מחייב לעבור תהליך דומה, אבל במידה יותר קטנה. הוא אינו פוגע בשכבות העליונות ומבטיח שוויון מסוים לשכבות התחתונות. ואילו המשטר הפשיסטי מביא להתפרצות כלכלית וחברתית מוחלטת.

באופן כללי, אלה הם הכיוונים האפשריים. אבל כולם עוברים דרך האגו בלי לדרוש מהאדם להשתנות. משתנים רק הקשרים האגואיסטיים בתוך החברה בלי לעלות למעלה מהטבע שלנו.

מצד שני, חכמת הקבלה אומרת שכל זה לא יעזור. כדאי להפסיק את כל ניסיונות השווא ולהבין שאין ברירה, אלא אנחנו חייבים לפנות לתיקון האדם.

לאורך ההיסטוריה אנחנו התפתחנו בצורה אגואיסטית. אנחנו חיים ומתכננים את צעדנו בעתיד רק לפי החוקים האגואיסטיים.

זאת הבעיה, כי חייבים להבין שגישה כזאת בכל מקרה, במוקדם או מאוחר, תוביל אותנו למשבר. הסוציאליזם, הפשיזם או האסלאם, הם בריחה מהפתרון האמיתי, וללא ספק יגרמו למלחמות. אנחנו לא נשרוד אם לא נרד מהדרך של אהבה עצמית.

היום חייבים לתקן את האדם בעזרת השיטה האינטגרלית או חכמת הקבלה. לא משנה מה אנחנו נעשה, בסופו של דבר, אנחנו נצטרך להגיע לשוויון האמיתי. אפשר להגיע לחורבן כדי להתחיל לבנות את הדור האחרון על הבסיס הישן, אבל אפשר לעשות זאת כבר עכשיו. זה ההבדל בין "דרך תורה" ו"דרך ייסורים". אנחנו מושכים את המאור המחזיר למוטב, עושים הפצה, בדרך "אחישנה" ועל ידי זה אנחנו מדלגים מעל הייסורים שאין בהם שום צורך.

שאלה: מה זה בדיוק תיקון האדם?

תשובתי: על ידי החיבור בינינו אנחנו מושכים את המאור המחזיר למוטב. במילים אחרות, אנחנו מגלים בתוכנו כוח שמחבר בינינו. ואז אנחנו הופכים לגוף אחד שמותאם לטבע. אז בהתאם לחוק של השתוות הצורה, אנחנו מביאים אותו לאיזון איתנו ומרגישים כמו בגן עדן הגשמי. כשאנחנו מתחברים כאיש אחד, אנחנו מגלים בתוכנו כוח רוחני, מדרגה רוחנית, עד שהעולם הזה נעלם, "מתאדה".

וכאן חשוב לזכור, שהבחירה החופשית להתקדם "בדרך בעיתו" או "בדרך אחישנה" מתחילה רק מהיום ועד גמר התיקון (נותרו 220 שנה). קודם לא הייתה לנו ברירה.

שאלה: מה מיוחד בחיבור הזה? האם הייחודיות היא בכך שהוא לא מכוון נגד אף אחד?

תשובתי: נכון. החיבור שאינו מכוון נגד אף אחד, אלא בעד כולם ובעד הבורא, הוא חכמת הקבלה.

מתוך שיעור על "מאמר לסיום הזוהר", 22.12.2013

ידיעות קודמות בנושא:
חברה אינטגרלית: אוטופיה או מציאות?
פנאטיות, פשיזם או קבלה
הסכנה עוד לא חלפה

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest