קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
כנס בסנט פטרבורג. שיעור מקדים מס' 2.
שאלה: איך אפשר באופן מעשי לנסות לבקש אור עבור החברים בעשירייה? האם אני צריך לתאר לעצמי אותם כמסכנים ולהשתדל להופכם למאושרים, או עדיף לתאר אותם לעצמי כלא מתוקנים ולבקש עבורם את אור התיקון?
תשובתי: יחסים הדדיים נכונים מעוצבים בקבוצה, כאשר כל החברים בקבוצה מהווים עבורי יצורים רוחניים נעלים, אנשים מתוקנים לחלוטין.
אני מסתכל על החברים דרך האגו שלי ולכן רואה אותם שליליים, עם המון חסרונות. אם הייתי מתקן את עצמי, אז הייתי רואה אותם מושלמים. לכן אני נדבק אליהם וכל הזמן מנסה לעבוד איתם רק בעל מנת להשפיע. לא מפני שהם צריכים את זה, כי הם למעשה מושלמים, אלא מפני שאם אני אשתדל לעזור להם בכל דבר, למרות שהם לא צריכים את כל זה, כי אני הרי רואה אותם באגו שלי, אז גם אני אתקדם אליהם.
אני צריך להתפלל עבורם, לבקש עבורם, בכול ללכת בעקבותיהם, להתמוסס במה שהם אומרים. בראש ובראשונה, זה ביטול עצמי מלא כלפי האחרים. ולגמרי לא חשוב מי הם ומה הם.
אצל המקובל הגדול רבי יוסי בן קיסמא היו תלמידים חדשים, קטנים ומוגבלים. אבל הוא ראה את המצב הפנימי שלהם ויכול היה להשפיל את עצמו כלפיהם, להרגיש אותם כגבוהים ממנו. אז הוא התקדם קדימה. גם אנחנו צריכים לעשות את אותו הדבר. אנחנו עדיין לא נמצאים בדרגה של רבי יוסי הגדול, לכן הרבה יותר קל לנו לעשות את זה.
אבל בשום אופן לא להרשות שום ביקורת! להיפך. הכול נעשה רק כדי לאפשר לי לעשות מעצמי את תכונת ההשפעה. ואז אני ארגיש שכל העולם נברא עבורי.
חייבים להתרכז רק על זה, כדי שבשׂכל ובלב, במחשבות וברצונות להיות עם העשירייה שלי, לנסות ליצור בה מחשבה אחת ורצון אחד, כאיש אחד בלב אחד. תשתדלו להגיע למצב כזה ואתם תראו מה הוא נושא בתוכו.
אתם תתחילו להרגיש תכונות וחוקים אחרים לגמרי. זה יהיה כמו הרגשה מראש של מצב עליון יותר, של העולם העליון. חוקי מיתוג נכונים בינינו, זהו העולם הרוחני. בתוכו אנחנו נתחיל להרגיש מישור אחר לגמרי, מימד אחר.
מתוך שיעור מקדים מס' 2 לכנס בסנט פטרבורג, 18.09.2014
ידיעות קודמות בנושא:
למסור את עצמך לאחרים
ואריאציות ומעברים רוחניים
להתמוסס בחברים
