לקראת הכנס – כוח הערבות!

אנחנו נמצאים עכשיו לפני החיבור הגדול של כנס דצמבר. כדי להתכונן אליו, אנחנו צריכים כל הזמן לדאוג לחיבור ולכך שהרצון המשותף יתגלה בינינו. ככל שהרצון הזה יהיה באמת משותף, כך נוכל להרגיש בו את הכוח הרוחני. כי החיבור בין הרצונות יוצר את התנאי, מה שנקרא "כלי", "אור חוזר", "מסך", מפני שאנחנו מתחברים יחד כנגד האגו שלנו.

ככל שאנחנו אגואיסטיים יותר ביחסים בינינו, וככל שכל אחד לוחץ על עצמו, למרות האגו שלו, ומבקש שהאור ישפיע עליו ויעזור לו להתחבר עם האחרים – כך המסך הוא חזק יותר ואנחנו מפעילים כוח התגברות גדול יותר ומתעלים מעל לאגו שמפריד בינינו ודוחה אותנו זה מזה.

כוח ההתגברות המשותף הזה, שנקרא "כוח הערבות", הופך לכוח הכללי שלנו. הבורא בכוונה ברא, על ידי השבירה, את כוחות הדחייה בינינו, כמו שנאמר: "בראתי יצר רע". ואנחנו מרגישים כיצד אנחנו דוחים זה את זה. אבל אנחנו משתדלים להתגבר על כוחות הדחייה האלה על ידי הפעולות המשותפות ועל ידי הלימוד, כדי למשוך את האור המחזיר למוטב, כשאנחנו רוצים להתחבר בניגוד לכוחות האלה, שדומים לשֵדים קטנים שנמצאים בינינו וכל הזמן דוחים אותנו זה מזה. אנחנו צריכים לגבור על הכוחות הרעים האלה ולהתחבר.

ככל שאנחנו משתדלים בכל כוחנו להיות יחד, כך שלא יהיה שום הבדל בין הרצונות, המחשבות והפעולות שלנו, שנהיה באמת כאיש אחד בלב אחד – כך אנחנו מגלים שרק אנחנו יכולים לעזור זה לזה לרכוש את ההשתוקקות המשותפת הזאת להתחבר, כמו שנאמר: "איש את רעהו יעזורו".

ואז, מתוך הנטייה המשותפת הזאת אנחנו מגלים שאיננו מסוגלים להתחבר. אבל אנחנו כבר מגלים את הרצון המשותף שלנו להתחבר, ולא את הרצונות הנפרדים של כל אחד ואחד כלפי הקשר עם האחרים. הרצון המשותף הזה נקרא "תפילת רבים". ואז, דווקא מתוך תפילת הרבים הזאת עולה מאיתנו הבקשה אל האור, אל הבורא. ורק בתגובה למאמצים המשותפים האלה מגיעה העזרה מלמעלה. "מלמעלה" – זאת אומרת מבפנים, מהדרגה העליונה של האיחוד שלנו. זה נקרא מ"ד, המאור המחזיר למוטב, שיוצר את הקשר בינינו בניגוד לכוחות הדחייה.

כוחות הדחייה הללו נקראים ה"עביות", וכוחות החיבור נקראים "מסך". שני הכוחות האלה יחד, אם אנחנו מייצבים אותם כלפי ההשפעה של המדרגה העליונה יותר, כלפי הבורא – נקראים "אור חוזר", מפני שאנחנו רוצים להיות בדיוק כמו האור שתיקן אותנו: משפיעים. ואז אנחנו מממשים את התנאי שלפיו הבורא, המשפיע, מתגלה בתוכנו.

את כל השלבים הללו אנחנו מבצעים רק בעזרת המאור המחזיר למוטב. יכול להיות שהוא מאיר לנו אפילו מבלי שנבקש ממנו משהו, בדומה לתינוק שלא ברור על מה הוא צועק, אבל דואגים לו. ויכול להיות שאנחנו כבר מתחילים לזהות מה בדיוק אנחנו צריכים, ואז התפילה שלנו נעשית מכוונת ומחושבת יותר. ויכול להיות שאנחנו באמת מעלים את הבקשה שלנו, באופן הכרתי, בכיוון הנכון, מתוך ידיעה ברורה שהבקשה שלנו היא כלפי ההשפעה, כלפי המדרגה העליונה יותר.

אבל את הכול עושה המאור המחזיר למוטב. למען האמת, אם היינו יכולים לקרוא כל הזמן את ספר הזוהר ולבצע את כל הפעולות האלה, מה טוב… זהו המצב האידיאלי. אבל המציאות בנויה בצורה כזאת, שהאדם צריך ללכת לעבודה, לשקוע בחיי היומיום, ולאחר מכן להגיע לפרק זמן מסוים שבו הוא צריך להעלות את תפילתו. תחילה הוא צובר בתוכו כל מיני בעיות, רצונות, השתוקקויות ותקוות, ואחר כך הוא מגיע אל הזוהר. ואז, על ידי הלימוד המשותף, אנחנו מתחברים יחד ומעלים את התפילה המשותפת שלנו.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 23.11.2011

ידיעות קודמות בנושא:
טעמים חדשים במטבח של הבורא
השפיץ
כל האינטראקציה – בפנים