לציון יום הסתלקותו של בעל הסולם

אנחנו מרוחקים מעולם אין סוף על ידי 125 מדרגות של המעטת האור, הסתרות, העלמות ומנותקים לחלוטין מהמציאות האמיתית, כאילו שנמצאים ללא הכרה, איננו מבינים מי אנחנו והיכן אנחנו. עלינו להתעורר מהמצב הזה, לחזור להכרה, ולחזור דרך 125 המדרגות לאותו המקום שממנו ירדנו, אל השורש שלנו. בדרך הזאת ממטה למעלה, על ידי התגברות על ההסתרות, אנחנו משׂיגים הידמות לבורא, הופכים להיות כמוהו.

למעשה, לאדם בעולם הזה אין שום אפשרות להתעורר בעצמו ולעלות מהנקודה הנמוכה ביותר, אשר קבורה תחת 125 המדרגות של ההסתרה. כמו שנאמר: "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים", דרוש לו כוח חיצון. איננו מרגישים את העולם העליון ומתארים את עצמנו במציאות השקרית. נדמה לנו, מחוסר הכרה, שאנחנו חיים ושמסביבנו העולם המלא בבני אדם, כדור הארץ וכל היקום. דמויות וצורות מופיעות במצבנו מחוסר ההכרה, ונדמים לנו כחיים אמיתיים.

כאשר מגיעים אלינו קולות, דרך החלום הזה, ואומרים: "אתה הרי חסר הכרה, מנותק מהחיים האמיתיים, מהעולם הרוחני!", איננו מאמינים להם. רק בני אדם שמביטים עלינו מהצד, מבינים שאנחנו מחוסרי הכרה. לכן, עלינו להיות אסירי תודה על ההתעוררות של "הנקודה שבלב". דרך הנקודה הזאת נתחיל להבחין במשהו שמגיע מעולם אחר, שקיימת מציאות אחרת. והמקובלים הגדולים מנסים להחזיר אותנו מחוסר ההכרה הזה, לעורר אותנו לחיים אמיתיים.

החל מאדם שהיה הראשון שחזר להכרה, ועד היום הזה, ישנה שרשרת ארוכה של מקובלים שהשׂיגו את החיים האמיתיים. אך היום כולנו חייבים לחזור להכרה. והרופא שלנו הוא בעל הסולם עם עוזרו הרב"ש, הם משקיעים את כל הכוחות להחזיר אותנו להכרה. הם אלו שמזמינים את קרן האור שפורצת מהמציאות האמיתית אל ההכרה המנותקת שלנו.

מתוך שיעור המוקדש לציון יום הסתלקותו של בעל הסולם, 16.09.2010

רשומות קודמות בנושא:
העולם הוא הקשר בין הנשמות
מקובלים – נשמות המחיות את הדור
מוליכי האור