קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
הדרך לגילוי מותנית בקיום של אותם התנאים בכל פעם בכל מדרגה ומדרגה, עד שנגיע לגילוי בלתי מוגבל, אין סופי, לדבקות שלמה. כל מדרגה דומה לקודמת לה, ההבדל הוא רק במספר ובאיכות של הפרטים שנמצאים בה, שבגללם היא בכל פעם נתפסת כעולם חדש.
הכלל "ישראל, אורייתא, קודשא בריך הוא, חד הוא" נובע מזה שמלכתחילה אנחנו נמצאים בעולם אין סוף, בדבקות שלמה עם כוח הבורא, כוח האור. אין שם שום הבדל בין ה"כלי" וה"אור", ולכן אין ישראל – אין מי שישתוקק לבורא. הנברא הופך לישראל כאשר הוא נבדל מהבורא, ויחד עם זאת, משתוקק להידבק אליו, אך אינו מבטל את העצמאות שלו.
חייבים להתקיים שני תנאים מנוגדים: מצד אחד, להיות נבדל מהבורא, ומצד שני, להיות דבוק אליו. כלומר, הנברא חייב לשמור על עצמאותו – זו היא המשמעות של הבריאה.
"ישראל, אורייתא, קודשא בריך הוא, חד הוא" צריכים כל הזמן להיות מאוחדים בתוכנו במצב הסופי – ככל שאנחנו כרגע מסוגלים לדמיין את זה לעצמינו. הנברא שווה לבורא במידה שהוא יכול לתאר לעצמו את דמותו של הבורא, את תכונותיו שכבר מתלבשות בו. אנחנו מדמיינים את עצמינו כנמצאים בסוף הדרך, כלומר, בסוף המדרגה הנוכחית, משום שאנחנו לא יכולים לחשוב על מה שנמצא מעבר למדרגה שלנו.
אבל אנחנו משתוקקים לפחות לזה, כלומר משתוקקים להיות "ישראל" ולהגיע לדבקות שלמה עם כוח האהבה וההשפעה לרשעים ולצדיקים, שונאים ואוהבים – להגיע לגמר התיקון. מה שאם כן, זו היא רק המדרגה הנוכחית שלנו, הרי, כל מה שאנחנו מסוגלים לתאר לעצמינו, כל הבריאה מהתחלה ועד סופה – כל זה נמצא בתוך הגבולות הללו, בתוך העיגול הקטן שבינתיים מגלים לנו. ובכל זאת, אנחנו חייבים לתאר לעצמינו שאנחנו רוצים לגלות את הכול, לתקן את הכול, ולהידבק לבורא בכל דבר. כך שכל העולם יהפוך לנשמה שלי, וכל התכונות יהיו מכוונות להשפעה ואהבה.
אנחנו מתארים את עצמינו מתוקנים, לזה אנחנו משתוקקים, בשביל זה אנו לומדים ועושים את כל הפעולות הנדרשות כדי להגיע למצב הסופי הזה: "ישראל, אורייתא, קודשא בריך הוא, חד הוא". אבל בדרך להשגת המטרה הזאת אנו חייבים לבצע את מצוות הבורא, כלומר, ללמוד את כל האופנים האפשריים של השפעה, מה שאנחנו עושים בקבוצה. העיקר הוא – אהבת חברים, שבה מתבררים כל המושגים הללו.
מתוך ה"כלים" של אהבת החברים שקיבלנו – שזה "גלגלתא ועיניים", הולכים ומתקנים את הרצונות דקבלה – את כלי האח"פ של אותה המדרגה – כלומר, לכל אלה שנמצאים מחוץ למסגרת הקבוצה, אנו נותנים יחס שווה לכולם. הקבוצה נשארת כמקום העבודה הפנימית ומקור הכוח. אך העבודה האמיתית שלנו זה האח"פ, כלומר, כל העולם.
גלגלתא ועיניים נוצרו כדי לטפל באח"פ. לשם כך הייתה השבירה, וניצוצות ההשפעה מגלגלתא ועיניים נכנסו לאח"פ. כך נוצרו באח"פ תנאים לתיקון. הרי, בלי זה לאח"פ אין שום תקווה לתיקון.
לכן אנחנו כל הזמן חייבים להכין את עצמינו בגו"ע שלנו, בקבוצה, בלימוד, בחיבור, בחיבוק עם החברים, בסדנאות, ואחר כך לצאת לעבודה עם הרצונות של האח"פ. המימוש האמיתי הוא באח"פ, ההכנה היא בגו"ע.
וזאת אף על פי שנראה לנו שאנחנו מתקנים את עצמינו בעבודה בקבוצה, אולם למעשה, זאת רק עבודת ההכנה.
העבודה שלנו נקראת "עבודת השם". לא אנחנו פועלים – זה האור שפועל. ואנחנו כל פעם צריכים לפתוח מקום לאור שיפעל, כמו שכתוב: "פתחו לי פתח כחודו של מחט". החיסרון שלנו שעולה למעלה בבחינת מ"ן, פותח פתח לאור שדרכו האור נכנס ופועל. הבורא עושה את כל העבודה, ועלינו לפתוח לו את הפתח. זה נקרא גילוי, וכך אנחנו בכל פעם נכנסים לעולם החדש.
ידיעות קודמות בנושא:
אזור של DUTY-FREE באמצע "תפארת"
לדעת מה לבקש וממי לבקש
ייחודיות העבודה של המתאם הרוחני
