לפני הקפיצה

בעל הסולם, "השלום בעולם": "אל תתמה, מה שאני מערבב יחד את שלומו של ציבור אחד, עם שלום העולם כולו, כי באמת כבר באנו לידי מדרגה כזו, שכל העולם נחשבים רק לציבור אחד, ולחברה אחת, כלומר, שכל יחיד בעולם, מתוך שיונק לשד חייו והספקתו מכל בני העולם כולו – נעשה בזה משועבד, לשרת ולדאוג לטובת העולם כולו".

מדובר על חוק הטבע שתמיד פעל, אך אנחנו לא שמנו לב אליו במהלך אלפי שנות ההתפתחות האגואיסטית. עקומת האגואיזם שלנו שאפה בצורה יותר ויותר חדה כלפי מעלה, עד שהגענו לאיזושהי רוויה.

החל משנת 1995, התפתחות האגו נעצרה ולכן העתיד כבר אינו מגרה אותנו במיוחד. הרצון אינו בוער בנו כמקודם, אנחנו מתייאשים, צורכים סמים ואלכוהול, פונים לטרור, שוקעים בבעיות, מוותרים על מוסד המשפחה, מרחיבים את התהום בין הדורות…

חוסר האונים נראה לעין. פעם, כשהאגו היה גדל, מיום ליום רצינו משהו גדול יותר. אך היום הרצונות הפכו להיות חיוורים. האנשים אינם בטוחים האם כדאי להם להוליד ילדים, וכמובן, בכלל אינם חושבים על לטפל בנכדים לעת זקנתם.

העידן שלנו מסיים את הפרדיגמה ההיסטורית הנוכחית שהתחילה לפני 15 מיליארד שנה ברמה של חלקיקי יסוד והמשיכה בדרגות המורכבות יותר של הטבע: הדומם, הצומח, החי ולבסוף האדם עם כל ההיסטוריה שלו.

"ועל כן בדורינו זה, כשכל יחיד מסתייע באושר החיים שלו, מכל מדינות העולם, הנה הכרח הוא, שהיחיד נעשה בשיעור הזה משועבד לכל העולם כולו. לפיכך אין להעלות על הדעת את האפשרות לעשות סדרים טובים ומאושרים בדרכי שלום במדינה אחת, כאשר לא יהיה כן בכל מדינות העולם. כי טובתו ורעתו של כל יחיד ויחיד בעולם תלוי ומדוד במידת טובת היחידים שבכל העולם כולו".

כדאי לזכור שבעל הסולם כתב את המילים האלה, שהיום הן ברורות כל כך, בתחילת המאה הקודמת, כשאף אחד עוד לא חשב על משהו דומה לזה.

ובכן, אנחנו נמצאים כביכול במרכז של מעגלים בעלי מרכז משותף, והטבע הולך ומתקרב אלינו, וסוגר את המרחב סביבנו יותר ויותר. העולם הופך להיות צמוד יותר ויותר, הלחץ גובר – וההרגשה הזאת רק תלך ותגדל.

דווקא מכאן אנחנו מתחילים להגיע להכרה שכולנו תלויים זה בזה.

מצד אחד, זה פותח הזדמנויות חדשות למסחר ולכלכלה ומאפשר לסדר את הקשרים בכל העולם, ומהצד השני, הגלובליזציה מתחילה ליצור בעיות רציניות. הכול היה טוב בזמן שהיינו מגלים יבשות ומרוויחים זה על חשבון זה, אולם עכשיו, כשהעולם הפך להיות צמוד והטבע לוחץ עלינו יותר ויותר, אנחנו מרגישים שהקשר ההדדי בינינו הוא רע ביסודו.

ובדיוק כאן מגיעה הדרישה לערבות הדדית. אנחנו חייבים לתקן את הקשר בינינו. אחרת החיים שלנו יהיו נוראים, בדומה לאנשים שחיים במקום אחד ושונאים זה את זה.

לכן בעל הסולם כתב שכל העולם הפך למשפחה אחת ואנחנו פשוט חייבים לתקן את היחסים בינינו.

אז מדוע דווקא היום הטבע לוחץ עלינו בצורה חזקה כל כך? מדוע החברה האנושית התחברה להיות פקעת חוטים אחידה שמלאה בחוטי הרשת הווירטואלית? – מפני שלפי תוכנית הטבע אנחנו חייבים לעלות למימד עליון יותר. אחרי דרגות הטבע הדומם, הצומח והחי, צריכה לבוא דרגת המדבר, שאותה נרגיש מחוץ לחומר שלנו. המקובלים שכבר גילו אותה מזמינים אותנו לעשות את אותו הדבר. אין ברירה אחרת, אומרים המקובלים, היום האנושות ניצבת לפני הקפיצה הזאת. וזה באמת מצב טוב ומיוחד.

מתוך שיעור מס' 1 בכנס הקבלה באכזיב, 01.09.2011
ידיעות קודמות בנושא:
האגואיזם מתקרב לקו הסיום
בתחילתם של דברים נחמדים
גלובליזציה: בהתאם לנסיבות המשפחתיות