קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: כדי לצאת ממצרים, אני צריך קודם כל לגלות שהבורא הוא זה שמחזיק אותי במצרים…
תשובתי: הבורא אינו מחזיק אותך במצרים. הוא מלמד אותך כיצד לצאת משם. הוא אינו רוצה שתישאר שם. אך הוא מלמד אותך, כדי שתהיה מוכן לצאת משם בתכונות/רצונות/כלים החדשים שלך.
כך אנחנו מלמדים את הילד ללכת. אתה עוזב אותו והוא עומד ובוכה מפחד. הוא אינו יכול לעשות לעברך אפילו צעד אחד. הרי לשם כך הוא צריך להרים רגל אחת ולהחזיק מעמד על הרגל השנייה. הוא אינו מסוגל לזה. הוא יכול לעמוד רק על שתי הרגליים. אך להרים רגל אחת, להחזיק ברגל השנייה, לצעוד צעד קדימה, וחוזר חלילה – לזה הוא עוד לא מסוגל. אנחנו צריכים ללמד אותו. אך זה לא אומר שאנחנו רוצים לעזוב אותו במצב הנוכחי, אנחנו לא עוצרים אותו.
שאלה: מצד אחד, אני צריך להגיע לגילוי הכוח האחד ששולט במציאות, "אין עוד מלבדו". מהצד השני אני צריך להגיע לדאגה הדדית בקבוצה. כיצד עליי לעבוד עם שני המרכיבים הללו? איזה צעד אני צריך לעשות עכשיו, בשלב הזה, בימי חג הפסח, שהכרזנו עליו כעל התקפה?
תשובתי: להיות יחד! לא יותר מזה. רק יחד!
בינתיים אנחנו עוד נמצאים במצב שאם אנחנו חושבים על "ביחד", אנחנו שוכחים את הבורא. "יחד" – זה אנחנו, והבורא – הוא כאילו משהו זר, נוסף.
נכון שבינתיים אנחנו מרגישים כך. אך אנחנו צריכים להשתדל בצורה מלאכותית להיזכר בו. ועל אף שאנחנו כל הזמן חושבים על האיחוד שלנו, אנחנו צריכים להשתדל שלפעמים תופיע מחשבה על כך שללא הבורא לא נשיג את האיחוד שאנחנו זקוקים לו – בינתיים בשביל להתחבר זה עם זה. אם נאמר בצורה גסה, אנחנו רוצים להשתמש בו, כדי להתאחד יחד.
לאחר מכן, כתוצאה מכל ההתפתחות שלנו, אנחנו נגיע למצב שבו נרצה להיות קשורים בינינו כדי להידמות לבורא, לשרת אותו, להתכלל בו.
אך זה מגיע בשלבים, בצורה הדרגתית. ועכשיו במצבנו הנוכחי – יחד!
כתוב שרק ביציאת מצרים מתגלה הבורא. ועד אז, האדם אינו מסוגל לתאר לעצמו את התכונות הללו, הרי הוא עדיין נמצא באגו שלו.
מתוך שיעור על ההכנה ליציאת מצרים, 10.04.2011
ידיעות קודמות בנושא:
תכוונו את עצמכם לגל של הבורא
עד לנצח קיים רק רגע…
נס יציאת מצרים
