לעבר מציאות אחת

תוך כדי התהליך של החינוך וההשכלה האינטגרליים, הקבוצות שלומדות לפי השיטה הזאת, כל הזמן יתמזגו, יתחברו, ישתלבו עד לכזו מידה, שהשיטה הזאת תהפוך להיות טבעית עבור העולם כולו.

והאנשים הפנויים האלה שלא מוגבלים ושאין להם עבודה מיותרת פשוט יעסקו בשינוי הרגשת החיות שלהם. תפיסת המציאות תשתנה עבורם תוך כדי המעבר מבפנים החוצה ולהיפך. הם ירגישו שהם נמצאים בין שני כוחות: כוח ההשפעה וכוח הקבלה.

בהתאם לזה, באיזה כוח שבו הם נמצאים, או בכוח הקבלה ("קו שמאל") או בכוח ההשפעה ("קו ימין"), במעבר מקו אחד לשני, תתרחש בהם כאילו "מזיגה" מתפיסת מציאות אחת לתפיסת מציאות שנייה – מתוך עצמו, אל מחוצה לעצמו.

המעבר הזה מצורת מציאות אחת לצורת מציאות אחרת, שבו בעיקרון קיימים שני העולמות (הפנימי, "למען עצמי" והחיצוני, הבלתי מוגבל, "מחוצה לעצמי"), שני המצבים האלה כל הזמן מלווים כל אחד ואת כל האנושות עד להתאמה והסתגלות מלאה לשלם אחד ויחיד, כאשר שתי התפיסות "בתוכי ו"מחוצה לי" מתחילות בצורה מוצלחת לתמוך זו בזו בצירוף מיוחד, אני מתחיל לקבל לתוכי "למען האחרים", לעבוד כבר בכזאת צורה שהאחרים כאילו מחייבים אותי: "תקבל למענינו!".

באופן כזה, אני מתחיל להרגיש את הרצונות שלהם ולמלא אותם כמו את שלי. כאשר הרגשת ההבדל ביני לבין האחרים נעלמת לגמרי, אז אני מוכן למלא את האחרים, ובסופו של דבר ממלא את עצמי. יוצא, שבאופן עקרוני, כל העולם זה הרצון הענק שלי. האם הוא אגואיסטי? זה לא קיים, אין רצון אגואיסטי או אלטרואיסטי. קיים רצון אחד עם סוג אחד של מילוי, רצון שכל הזמן מלא. וזהו הסיום של כל התנועה שלנו להשגת מציאות אמיתית אחת.

מתוך שיחה על החינוך האינטגרלי, 27.02.2012

ידיעות קודמות בנושא:
התמזגות הקבוצות
לחיות בדאגות של האחרים
חיים נצחיים – בינינו