קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
"יש חירות לרצון לבחור מלכתחילה בסביבה כזו, בספרים ומדריכים כאלו שמשפיעים לו שכליות טובות… לכן, המתאמץ בימי חייו, ובוחר בכל פעם בסביבה טובה יותר – הרי הוא ראוי לשבח ולשכר" (בעל הסולם, מאמר החירות).
לספר יש כוח מיוחד. הכוח המיוחד של הספר גלום בכך שאדם שקורא בו מפעיל קשרים ותאים אחרים במוח, מאשר בכל מדיה אחרת. דרך הספר האדם נכנס יותר פנימה לתוכן של מה שהוא קורא, הוא מתקשר יותר פנימה לטקסט. בצפייה בשיעור האדם מתפעל מהרבה דברים חיצוניים, אבל כדי להיכנס פנימה יותר, הוא חייב בכל זאת טקסט. אין כמו מילים ואותיות.
על הפנימיות שיש במילים ואותיות אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו מתְקשרים דרכן וזה עובד. זה דומה לאדם שלא מכיר ויודע איך בדיוק פועל מכשיר הטלוויזיה, אבל מתקשר דרכו ומגיע אליו מידע מסוים. כך גם האותיות, שאני צופה עליהן ולא יודע למה, באיזו צורה ואיך המידע נחרט אצלי ומתקבל אצלי. אני לא מבין את כל השרשרת הזאת של המידע שמגיע אלי דרך אותם חיבורים, קווים וצורות למיניהן, אבל יש בזה את העמקות הגדולה ביותר, שאינה קיימת בצורה החיצונית.
אחר כך, כשאתה מפיג את הצורה החיצונית הזאת, אתה רואה שלא היה כאן בכלל עניין של ספר ואותיות, אלא הכול היה איזה מין קשר אחד בינך לבין הבורא. וכל הדברים שהיו בתווך, ההסתרות והגילויים דרך האותיות, דרך הקריאה, רק היו נראים לך כקיימים מתוך חוסר הדבקות הזמנית שלך. כלומר האותיות, הקריאה, הספר, אלו מסכים וגילויים שיש בינך לבין הבורא, עד שזה נעלם. והצורות האלה של האותיות, הן הצורות הכי פנימיות לעומת דברים אחרים שאתה רואה.
