קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
בזמן האחרון אני מקבל הרבה מכתבים על כך שאנשים נמצאים בהתפעלות כל כך גדולה, בדאגה ובמתח שלא הרגישו קודם לכן בשום כנס. בעבר הם היו באים למען התענוג, בציפייה ובשׂמחה, ועכשיו בנוסף לזה, מרגישים דאגה.
זוהי תוצאה מהקשר. אף פעם לא עבדנו קודם על הקשר בינינו, בכזאת החלטיות ועוצמתיות שאין ממנה דרך חזרה. אף פעם לא עברנו בצורה כל כך מוגברת על כל מאמרי בעל הסולם, "מתן תורה", "הערבות", וכל השאר ולא העלנו את חשיבות הקשר לכזו רמה.
עכשיו, בגלל המגע ההדדי שלנו, כולם "נדבקים" זה מזה בויבראציות (רעידות) פנימיות, מעבירים זה לזה רצונות, התפעלויות, התרשמויות. דווקא ההתכללות ההדדית מביאה לכל אחד הרגשת מתח כזאת. עכשיו, מבלי לכבות את ההרגשה הזאת של הדאגה הפנימית, אנחנו צריכים למלא אותה בשׂמחה וביטחון שאנחנו משׂיגים משהו גדול.
את הרצון שיצרנו במגע הדדי הזה, שממנו אנחנו מרגישים בינתיים רק דאגה ואי שקט פנימיים, אנחנו נמלא בביטחון, בערבות ובשׂמחה – במילוי. אך כל אחד חייב להיות שׂמח, שכל הדאגה הפנימית הזאת מגיעה מזה שהוא מתחיל להרגיש יותר את האחרים, והדאגה המשותפת מועברת אליו. עכשיו זה מאוד מורגש.
נתאסף, נתחבר, נגלה בינינו את הבורא ותפילת הרבים תעלה אותנו לרוחניות!
