למטה ירצו, למעלה יוכלו

אנחנו צריכים להעביר את המסר שלנו לכולם. עם זאת, אני מניח שהעם יקבל אותו טוב יותר ומהר יותר מהמנהיגים. ההמונים יבואו אלינו לפני כל "השפיצים הגדולים".

שאלה: למה אנחנו לא יכולים להוריד את השיטה שלנו מלמעלה? הרי אם הממשלה תחליט, ההחלטה תתממש.

תשובתי: העניין הוא שלאדם הפשוט אין שום שיטה. יש לו בטן ריקה, ובאופן כללי לא אכפת לו עם מה ממלאים אותה. אין לו עניין באמצעי, באיזושהי שיטה של מישהו – העיקר להיות שבע.

לעומת זאת, ראש הממשלה בונה תוכניות וחושב כיצד עדיף לנהוג: להעלות את המיסים או להוריד, לקצץ בתקציב או לא לשנות כלום, וכן הלאה. הוא שקוע ב"פרטים הטכניים" ולא מסוגל להסיח את דעתו ולהיפטר מהם. זאת הבעיה.

בגלל זה קשה לנו להגיע לאלה שיושבים למעלה. הבעיה אצלם היא לא הבטן, אלא השליטה. הם רוצים לשמר אותה, ולא יכולים לצאת מתוך התוכניות שלהם כדי להבין את הסיבה לחוסר ההצלחה שלהם. קשה להם לשמוע משהו חדש. הם לא מסוגלים לזה. לשם כך צריך לשנות את צורת החשיבה, להרכיב משקפיים "עגולים", כדי לראות "עגול": עולם אינטגרלי ותלוי הדדית.

בעולם הזה ההצלחה לא נמדדת על ידי התוכנית הכלכלית, לא בפרטים הטכניים ולא באחוזים ובמיסים. אבל המומחים אינם מסוגלים לפרוץ את המעגל הסגור הזה. הם מסתכלים על הכלכלה עם הראייה הישנה, ולא מתארים לעצמם משהו אחר.

הם בונים את הדו"חות על פי התועלת הרווחית. לדוגמא, אני מייצר נעליים, מוכר ומתפרנס מזה. זוג אחד של נעליים מספק לי מחיה לחודש שלם. אבל ייצרתי ומכרתי שני זוגות – עכשיו יש לי יתרה חודשית. פתאום הממשלה דופקת לי בדלת: "אני לוקחת לך 50% מהרווחים על הזוג השני. הרי אני צריכה לממן את המדינה, את הצבא, לסלול כבישים, וכן הלאה". טוב, זה מובן. ואז העירייה דופקת בדלת: "אתה זקוק לשירותי ניקיון באזור שלך, לגינון וכדומה – תן לי 10% מזוג הנעליים שלך". וכן הלאה.

אבל איך נחיה בשעה שהמשבר יוריד את הייצור לרמת ההכרחיות של הצרכים הבסיסיים? מהיכן ייגבו המיסים? הרי המיסים הם על הרווחים, אבל אם ירצו לקחת לי את המזון שלי – זאת כבר בעיה. אני לא אסכים לרדת מרמת החיים הממוצעת – אני כבר אצא לרחוב. כל מערכת המיסוי נבנתה על כך שיש רווחים, אבל איך ננהג אם כבר לא בטוח שיהיו רווחים? המערכת הכלכלית שלנו לא בנויה לזה. בגלל זה כולם דואגים לצמיחה. הרי כולם חיים מזה.

אך הכלכלה הולכת להיות אחרת לחלוטין, כלכלה שחיים בה לא על פי הרווח, ולא יהיה מה לעשות איתה. זאת אומרת שצריך להושיב את כולם על ספסל הלימודים, ועל ידי זה לעשות מהם "ילדים טובים" שלא ינפצו חלונות ראווה וישרפו מכוניות. מהם יהיה אפשר לבנות חברה נהדרת. ויתר על כן, זה יביא להכנסות רבות, מפני שאנשים כאלה הם נכס אמיתי.

אני חושב שהדעות הללו יישמעו ויהיו מובנות למנהיגי העולם. אחרת צפוי להם גורל מר, ואני לא מקנא בהם.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "החירות", 08.01.2012

ידיעות קודמות בנושא:
המעבר להשפעה כתהליך טבעי
דורשים לחם וחינוך
בנוגע לדקויות של המיסוי