קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: כיצד תפיסת העולם האישית שלי הפכה להיות תלויה באיכות היחסים עם בני אדם אחרים?
תשובתי: אם תתעמק בהבנה או בהרגשת העולם שלך, אז תופתע מהעובדה שהן באות אליך דרך בני האדם סביבך. פשוט אין באפשרותנו להיווכח בזה. אם היית גדל בקרב חיות בג'ונגל, אז היית תופס את העולם, בדיוק כמוהן: יותר דרך ריחות, פחות דרך הראייה וכולי. הכול תלוי בסביבה שבה אנחנו חיים. התפיסה שלנו היא יחסית. כאן כבר יש לנו עסק עם גבולות השגת האדם. אני לא רוצה להעמיק מדי, כדי שהדברים לא ייתפסו כלא מציאותיים.
נפגשתי בעבר עם מדענים אמריקאים, יוצרי הסרט " "What the blip do we know (מה אנחנו יודעים על העולם הזה). הייתה שם מחשבה מעניינת מאוד: כאשר הספינות של קולומבוס התקרבו לחופי אמריקה, האינדיאנים לא יכלו לראותן מפני שהם אף פעם לא ראו ספינות. הם לא הכירו דבר אחר פרט לסירות קטנות שלהם, ולכן לא יכלו אפילו לתאר לעצמם שקיימות כאלה ספינות גדולות.
באדם מודרני כבר קיימים כל מיני תבניות ואילו אצלם זה לא היה. הם פשוט ראו שיש יותר גלים גבוהים על פני המים, ואז החלו לחשוב ולתאר לעצמם ממה יכולים להיווצר גלים, הרי הם הכירו מצוין את האוקיינוס. בהדרגה, מתוך התוצאות שעל פני המים, הם החלו להבחין בקווי מתאר של ספינה גדולה.
במילים אחרות, אם בתוכנו, בהבנה, בתודעה שלנו, אין תבניות מסוימות, אז אנחנו לא יכולים לראות אותן. אותו הדבר בנוגע לעולם הרוחני. אנחנו לא מבחינים בו, לא מפני שאי אפשר להבחין בו, אלא מפני שבתוכנו אין אותן תבניות של העולם הרוחני.
לכן, כשלומדים את חכמת הקבלה ויוצרים סוגים שונים של איחוד וחיבור אפשריים בינינו, סוגי התקשרויות, אגואיסטיים ועל-אגואיסטיים, בכך אנחנו בונים בתוכנו תבניות שמהן נוכל בצורה פשוטה מאוד, להרגיש את העולם העליון, שקיים כאן, בנפח הזה.
