דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / למה אנחנו לא יכולים להירגע

למה אנחנו לא יכולים להירגע

בעל הסולם, "השלום בעולם": "איך נוכל כלל לנסות אפילו להניח הדעת של היחיד, בזה שנבטיח לו להשוותו, במדה השווה יחד עם כל בני הציבור – שאין לך דבר רחוק מהטבע האנושי יותר מזה. בשעה שכל מגמת היחיד הוא להגביה למעלה, מעל כל בני הציבור כולו".

אפילו אם היינו מגיעים לחלוקה "צודקת" ול"צדק" חברתי – האם אז לא היתה מתגלה בכל אחד ואחד הנטייה להיות יותר מהאחרים? למה אני צריך להיות כמו כולם? האם אפשר לסבול דבר כזה?

החלוקה הצודקת כשלעצמה מנוגדת ליסוד שלנו, לטבע שלנו. הרי בכל אחד מאיתנו קיימת הרגשת הייחודיות שלו. אין דבר יותר שנוא עלינו מאשר להיות דומים זה לזה, זהים. אני חייב להיות נבדל במשהו, מנוגד לאחרים במשהו, להיות גבוה מהם. אחרת אני לא מרגיש את עצמי כאדם.

בעלי החיים יכולים להיות דומים זה לזה, וכמוהם גם בני אדם לא מפותחים. אבל אנחנו כבר התבגרנו. לא סתם עברנו את אלפי שנות ההתפתחות בדרגות הדומם, הצומח והחי שבאדם. עכשיו אנחנו נמצאים ב"אדם שבאדם", ולכן אף אחד לא יכול להסתפק בכך שהוא יהיה כמו כולם. זה היה יכול להיות בעידן העבדות או הפיאודליזם, אך העולם של היום השתנה. תראו מה קורה בסין, בהודו, ששם בדרך כלל המגמה הכללית הייתה להיות אחד מן השורה. היום זה כבר לא כך.

לכן לא ייתכן שהצדק החברתי יתקיים, מפני שאף אחד לא יכול להיות שווה לשני. בעולם שלנו אין לנו שום אפשרות להשוות את החברה בכוחות עצמנו. כשהיינו חיים בחמולות ובמערות, הכול היה בסדר, אך היום אין לנו שום סיכוי להגיע לשלום, לסיפוק, להסכמה הדדית שלא נרצה להפר אותה רגע לאחר מכן.

זאת בעיה גדולה מאוד, והיא נובעת מהייחודיות שלנו. הייחודיות היא הבעיה. הבורא הכניס בנו בצורה "ערמומית" את התכונה ה"פרובוקטיבית" הזאת. הייחודיות שלנו היא ששוברת את היוזמות החברתיות שלנו ואינה מאפשרת לנו להירגע ולהסכים להיות כמו כולם.

"והגם שבארנו בה טעם יפה וגבוה, מאד נעלה, אשר מדה זאת נמשכת לנו ישר מהבורא ית', יחידו של עולם, שהוא שורש כל הבריות, עם כל זה מתוך שהרגשת היחידיות התישבה בתוך האיגואיזם הצר שלנו, נעשתה פעולתה הרס וחורבן, עד שהיתה למקור לכל החורבנות שהיו ויהיו בעולם".

ולכן, למרות כל מאמציהם של המפגינים, הארגונים והמסיתים, שום דבר לא יעזור. הסכסוכים לעולם לא יאפשרו להם להגיע להסכמה סביב שולחן עגול. כל הסכם תמיד יגרור אחריו תיקונים חדשים והשלמות נוספות. אף מבנה לא יוכל להחזיק מעמד יותר מרגע.

לא מספיק שהאנשים לא יכולים להיות שווים זה לזה, היום נדרש מהם חיבור הדדי, מפני שבצורה כזאת הם צריכים להתאים את עצמם לטבע. וזאת כבר הבעיה הגדולה השנייה: כיצד נוכל להגיע לחיבור למעלה מכל הניגודים, למעלה מכל הרצונות, למעלה מכל הייחודיות שבכל אחד ואחד?

אנחנו צריכים "להקטין" ו"למחוק" את הייחודיות הזאת – אחרת איך נוכל להתחבר? או שאנחנו צריכים להשתמש בייחודיות הזאת כדי להתחבר.

אנחנו נמצאים עכשיו במצב מאוד חד: ניצב בפנינו הטבע עם כל הניגודים שלו ועם כל הייחודיות שלו, שדוחפת את האדם לנצל את האחרים. וכנגד זה – ניצבת בפנינו ההכרחיות להתחבר…

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "השלום בעולם", 10.10.2011

ידיעות קודמות בנושא:
חלוקה צודקת – אף אחד לא מקבל כלום
צריך ללמוד איך לחלק
יחידים ומיוחדים

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest