לכסות את האגו ולהיות מחוץ לו

ספר הזוהר, פרשת תרומה, תשנ"ט: "לאחר שהתקשטה הנוקבא, שנבנתה ע"י או"א, וחזרו ז"א והנוקבא פב"פ, אז צורת אדם הזו, ז"א, בא בהשתוקקות אל הנוקבא, ושם בנוקבא נחקק והצטייר, אדם השני דבריאה, כצורה שלו. ועליו כתוב, ויולד בדמותו כצלמו".

בספר הזוהר מדובר רק על מה שקורה ברשת הקשר בין הנשמות. סכום הקשרים האלה בינינו נקרא "העולם העליון", שהציורים שלו מתוארים בזוהר: כוחות, אורות, צורות למיניהן. אין לנו יותר מה לתאר לעצמנו, כי בזה אנחנו חיים.

כל אחד מאיתנו בנפרד מהווה רצון לקבל, ומחוץ לו, בקשרים בינינו, נמצא העולם העליון המלא באור. לכן אני צריך "לעטוף" את הרצון לקבל שלי, לכסות אותו, כמו צל, לעשות עליו צמצום, לבנות מסך ואור חוזר, ולהימצא מחוץ לו, ביחסים שלי עם האחרים.

בדיוק על זה מדבר הזוהר: איזו צורה, איזה ציור אני מקבל ביחס לאחרים. אם אני עושה את זה, אני מגלה את כל מה שאנחנו קוראים עליו בזוהר. ואם אינני עושה כך, אני נמצא בתוך עצמי, בתוך הרצון לקבל שלי, ומרגיש רק את העולם הזה.

אנחנו יכולים להרגיש או בתוך עצמנו או מעל עצמנו, מחוץ לעצמנו. "מחוץ לעצמנו" פירושו: ביחס לזולת. הזולת זה האנשים שאיתם אנחנו רוצים לבנות את הרשת המקשרת בינינו, והם נקראים "קבוצה". ואם אני פונה לכל העולם בצורה כזאת, אז הקבוצה היא כל העולם.

אם אני רוצה לגלות, מתוך תיקון התכונות שלי, את הכוח המייסד את הכול, אז אני מגלה אותו לפי חוק השתוות הצורה. ברגע שרשת הקשר שלי עם האחרים רוכשת את הצביון הרוחני, המהות הרוחנית, ההשפעה ההדדית האמיתית, דרגת הערבות, אפילו בשלב הראשון שלה, אז אני מייד מרגיש בה את הבורא.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 25.07.2011
ידיעות קודמות בנושא:
בזוהר של הנשמה הכללית
האדם הוא נוסחת הקשר
הכול מתגלה בינינו