לכוונה הנכונה דרוש ה"ראש" הנכון

האנשים ש"הנקודה שבלב" מתעוררת בהם, נקראים "לי – ראש", מפני שהם כבר יכולים לעשות כוונות. יש להם כבר את שני החלקים, השפעה וקבלה, שמאפשרים לעבוד על ההבדל והניגודיות שלהם. בעזרת הקבוצה הם צריכים להעלות את החשיבות של החלק המשפיע, בכך שמשתמשים במאור המחזיר למוטב, שנקרא "אור מקיף" (או"מ). כך הם מתקדמים קדימה.

בדרך הזאת הם נאלצים לעבוד בעבודת "פרך" גדולה תחת שליטת פרעה, כלומר, הרצון האגואיסטי. אחר כך הם מתעלים במקצת מעל לרצון הזה ושוב שוקעים בתוכו עוד ועוד, בכך שבכל פעם מעבירים ומצרפים חלקים חדשים להשפעה, עד שמתקנים את עצמם לחלוטין.

ובשאר האנשים ה"נקודה שבלב" לא מתעוררת, ובמבנה הכללי הם שייכים לחלק שנקרא "אומות העולם". באופן כזה, החלוקה ל"ישראל" ול"אומות העולם" קיימת בשני החלקים: גם ב"פרצוף" ישראל וגם ברצון הכללי.

לכן, אנחנו צריכים לעבוד על עצמנו בין החלקים של "ישראל" ו"אומות העולם", ובצורה דומה נעשית העבודה של ישראל כלפי כל העולם. בעל הסולם כותב על כך בסוף ה"הקדמה לספר הזוהר". את המבנה הכללי אפשר לתאר לעצמנו בצורה של פירמידה: החלק התחתון שלה זה הרשעים, "אומות העולם", מעליהם נמצאים הצדיקים של אומות העולם, ואחר כך באות שתי הצורות המקבילות של "ישראל". ארבעת ה"פרצופים" האלה לא סתם מחוברים, אלא כאילו מוכנסים זה בתוך זה ובנויים לפי השתוות הצורה.