לישרי לב, שמחה

ספר תהלים, פרק צ"ז:

"יהוה מלך, תגל הארץ, ישמחו איים רבים:

ענן וערפל סביביו, צדק ומשפט מכון כסאו:

אש לפניו תלך, ותלהט סביב צריו:

האירו ברקיו תבל, ראתה ותחל הארץ:

 

אהבי יהוה שנאו רע, שמר נפשות חסידיו, מיד רשעים יצילם:

אור זרע לצדיק, ולישרי לב שמחה:

שמחו צדיקים ביהוה, והודו לזכר קדשו."

בכל שורה ושורה אנחנו רואים, איך דוד המלך מגלה יותר ויותר את הבורא ומתאחד עימו, מרגיש קשר יותר ויותר עמוק ופנימי עם העליון.

וזה מושג על ידי הכלל: "אהבי יהוה שנאו רע" במידה שהאדם מברר את הרצונות האגואיסטיים שלו ומשתוקק לצאת מהרע, מהמחשבות על עצמו. וזה אפשרי רק על ידי התכללות ודבקות בקבוצה, שבה פועל עליו המאור המחזיר למוטב ומקדם אותו.

במידת השנאה שלו כלפי הרע הוא מתחיל לאהוב את הבורא, ש"שמר נפשות חסידיו, מיד רשעים יצילם". אם האדם שומר את עצמו מרע, אז שומרים עליו מלמעלה. על ידי המאמצים שלו הוא כל הזמן נמצא במחשבה, בדבקות עם הכוח העליון, בבקשה, הוא מעורר את המאור המחזיר למוטב ומקבל תיקון.

השנאה כלפי הרע עוזרת לאדם לעלות מתוכו. לא צריך יותר שום דבר חוץ מהשנאה הזאת, כי הרע, הרצון לקבל נשאר. צריך להצטבר יותר ויותר רע כדי לגלות מעליו אהבה, חיבור.

מי שמבין בצורה נכונה את היסוד של הבריאה, לא מחכה שהרע יסתלק וייעלם והכול יהיה ורוד וזך. שני הכוחות האלה עומדים זה כנגד זה ושווים בעוצמתם. והאדם נמצא באמצע ביניהם וקובע איזה מהם חשוב יותר: הקדושה חשובה מהקליפה או הקליפה חשובה מהקדושה.

ההחלטה הזאת כל הזמן משתנה ומתנועעת כמו על לשון הקודש, לשון המאזניים. כך האדם כל פעם מברר את האיזון הזה ובונה את "הקו האמצעי" שלו בין שני הכוחות, מעליהם, בכך שכולל את שניהם.

הוא מצדיק את הבריאה על ידי זה שהוא כולל בתוכו את הטוב ואת הרע, מצדיק את זה ואת זה, כמו שנאמר: "אור זרע לצדיק, ולישרי לב שמחה". יושר ואמת, זה "הקו האמצעי", שבו הוא משיג שמחה מזה שמשמח את הבורא.

כי הוא קובע, שכל מה שנברא על ידי הבורא, בשימוש נכון זה רק לטובת האדם, שחייב לכוון את זה לטובת הבורא. ובזה הוא מגיע לדבקות: שמחו צדיקים ביהוה, והודו לזכר קדשו!

מתוך ההכנה לשיעור, 20.05.2014

ידיעות קודמות בנושא:
שנאה קדושה
למה אני צריך לשנוא את עצמי?
כיצד לשנוא את הרע?

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest