לימוד לא כפייתי

שאלה: הודות לשיטת הלימוד האינטגרלי, אנחנו יוצרים עכשיו עולם חדש, סביבה חדשה. האדם רוכש הרגלים של תקשורת אינטגרלית, לומד מחדש לשתף פעולה עם אנשים. ואחר כך הוא יוצא לסביבה רגילה: משפחה, שכנים, תחומי ייצור וכולי, ומוצא את עצמו במצב די לא נעים.

איך האדם יכול להישען על השיטה האינטגרלית, כדי לא רק להתגבר על הייסורים של העולם הזה, אלא גם להפיק מכך תועלת?

תשובתי: הכול תלוי בכך, עד כמה האדם יתרשם מהימצאותו במעגל האינטגרלי (מסביב ל"שולחן עגול", בקבוצה), עד כמה זה השאיר בו איזה זיכרון ברור, עקבות ברורים. והעקבות הרגשיים הברורים, הבהירים האלה יחזיקו אותו באיזה שהוא אופן על פני המים כך, ששום בעיות של העולם הזה לא יזמינו את הירידה הרוחנית, הנפשית, המוסרית של או לפחות לא יורידו את מצב רוחו.

זה גם תלוי בתדירות העבודה עם האנשים, עד כמה הם מתקשרים ביניהם. היה טוב אם הם היו מתקשרים ביניהם כל יום בצ'אט או באינטרנט.

רצוי, שהאדם בעצמו יהיה מכוון להעברת סדנאות קטנות בחוג המשפחה, בעבודה, כלומר בכל מקום שבו נמצאים לפחות כמה אנשים. כדי שבזמן הופעתן של כל מיני בעיות הוא היה יכול, מבלי שישימו לב, לא בכפייה, לארגן דיון שבו אפשר שהבעיות האלה יתבררו באופן רגוע.

אם מישהו בזמן הדיונים התפרץ, אז הוא מציע: "בואו נירגע ונקבל כל אחד, כאילו שהוא צודק. נראה, יכול להיות שייצא מזה משהו אחר, ולא סתם בירור רגיל, שאנחנו מתפרצים עצבניים זה על זה".

כלומר, הוא יכול להנהיג באופן הדרגתי את השיטה הזאת בקרב האנשים, שאפילו לא יבינו לקראת מה הם בכלל הולכים עכשיו, מה מתרחש איתם. בעיקרון, הוא עושה את זה לתועלת הכללית ולמען החברה ולמען כל אחד מהם. מובן, שבמקרה כזה גובר פריון העבודה, משתפר המצב הכללי של האנשים, משתפרת ההתנגדות של גופם לכל מיני בעיות רפואיות וכולי.

הוא כביכול מסוגל לתמרן עם האחרים, כמו גדול, עם אהבה ודאגה, ואין בזה שום דבר מגונה.

מתוך תוכנית "בית ספר לחינוך אינטגרלי", 24.09.2012

ידיעות קודמות בנושא:
דוגמה טובה מרככת את האגו
כיצד להגן על עצמך מבעיות מיותרות?
הצורך הבלתי נמנע באהבה