לומד את עצמי בראי העולם

אנחנו בעולם שלנו נמצאים בקשר עם גופים פיזיים ונדמה לנו, כאילו שיש לנו בחירה חופשית, אישיות, עצמאות, שאנחנו מבקשים ומקבלים תשובה, תגובה. אבל אחר כך אנחנו מגלים, שפשוט עמדנו מול המראה… ואין כאן שום זולת. התכונות שלי נראות לי כאנושות, כעולם גדול מסביבי, שאיתו אני כאילו עבדתי.

לכן צריך להבין – מה שאתה עושה לאחרים, זה אתה עושה לעצמך. זה לא סתם חוזר בחזרה אליך בדרכים עוקפות, אלא אתה ישירות פועל נגד עצמך. כל מה שאתה רואה מסביב, אלה התכונות הפנימיות העצמיות שלך, שנפרשות החוצה.

וזו האפשרות היחידה לגלות בהדרגה את עצמך. כי אם את אותו הרצון, שאיתו הבורא ברא אותנו, היינו מגלים בתוכנו וכל הזמן היינו נעולים בתוכו, אז לא היינו מנסים לבדוק אותו, אלא היינו תופסים אותו כטוב, והיינו רק חושבים איך למלא אותו. היינו כמהים אליו כמו אמא אוהבת, שלא מדאיג אותה שום דבר, העיקר שהילד יהיה שמן ובריא. היא לא מבקרת את התכונות האישיות שלו.

ולכן אנחנו נמצאים בכזאת מציאות מיוחדת. נאמר, ש"אדם הוא עולם קטן", וכל מה שנמצא בתוכו, הוא רואה מבחוץ, כל העולם הסובב זה אתה עצמך, במהופך כנשפך החוצה. ועכשיו, בכך שאתה רואה את כל הקיים כאילו מחוץ לעצמך ומתייחס להכול בצורה אגואיסטית, אתה יכול לנסות עם כל התכונות האגואיסטיות שלך להשיג אהבה.

יוצא, שהכול נברא רק לצורך התיקון שלך. אם כל התכונות האלה היו נשארות בתוכך, אתה לא היית יכול לגלות אותן ולתקנן, ואז לא היית מקבל את הכלי לגילוי הבורא. אבל מפני שכל זה נמצא מחוצה לך, אתה מסוגל לראות את זה, לברר את היחס, לגלות פי 613 פעמים, ובאופן כזה לגלות את הבורא. כך בתוכך יכולה להתגלות רק ה"נקודה שבלב".

מתוך שיעור על מאמרו של רב"ש,09.07.2012

ידיעות קודמות בנושא:
הבורא נסתר בעולם
בעומדי מול המראה
העולם מסביב, זה אני תחת זכוכית מגדלת