קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
מתוך שיעור מס' 5, כנס קרסנויארסק
כדי להידמות לבורא ולהתקיים רק בתכונת ההשפעה הטהורה, בלי שום תנועה לכיוון שלי ולהסתכל אחורה על עצמי, ניתנה לנו הקבוצה, שבה אנחנו צריכים לעשות את כל זה, לדבר על זה, להכיר את זה, להרגיש. צריך להתנסות, לנסות את כל האפשרויות האלה, להיווכח שאנחנו לא יכולים לעשות זאת, ובכל זאת לנסות. צריך לתפוס אחד את השני "בשיניים" ולא לעזוב. ואף על פי שאני אדיש כלפי הפרצופים האלה, ואולי אפילו הם דוחים אותי, אבל אני רוצה לתת להם ורק בתוכם להרגיש את השמחה שלי, את התוצאה שלי.
ובמידה הזאת הם יעוררו בי עוד יותר שנאה. כי אני ארגיש עד כמה זה מנוגד לאגו שלי: לעבוד בשביל מישהו אחר ושהוא כל הזמן ירוויח. ואני צריך ליהנות מההצלחות שלו, המילויים שלו, השמחה שלו, שאני מתנתק יותר ויותר מעצמי ומרגיש יותר ויותר חייב להגיש את השמחה שלי ואת המילוי שלי דווקא בו. הכול בשבילו!
אי אפשר להשיג את זה לבד. חייבות להיות לפניי דוגמאות של החברים שלי שמראות לי בצורה ברורה שהם פועלים באותה הצורה. כולנו נמצאים בהתקפה נגד עצמנו, ורואים את הזולת כאובייקט וכתוצאה מפעולת ההשפעה שלנו!
כל העבודה ותשומת הלב מתרכזים בנקודה אחת – בבירור של איפה ובתוך מי אני מרגיש את התענוג שלי: בתוכי או בתוך מישהו אחר? האם אני נכנס לתוך הזולת, מנסה על ידי הפעולות שלי לעורר בו תענוג, להרגיש איך שהוא נהנה ומזה להיות שמח, מזה להתמלא? אני צריך כל הזמן לשמור על עצמי, האם אני מנסה לעשות את זה.
אני כל הזמן נמצא בעבודה כזאת, במעקב פנימי מלא, בלחץ, רוצה להרגיש את השמחה בתוך החברים שלי. השמחה שלי נובעת מתוך ההרגשה שטוב להם ואני גרמתי לזה. אני גאה בזה שאני מעורר בהם את המילוי הזה, בזה שהם שמחים מהתוצאות של הכוונה שלי, העבודה שלי.
יש לי זכות להתגאות בזה, כי זו תכונת ההשפעה. אני יכול לשמוח מזה כי עשיתי את זה לא למען עצמי. אני צריך לעשות כך, כדי לחיות בתוכם. אם אני מרכז בצורה כזאת את העבודה שלי וכל הזמן יוצא מעצמי ונכנס לתוך החברים, מעביר את עצמי לתוכם ומרגיש שמחה מזה שהרצון האגואיסטי שלי נשאר ריק, וכל המילוי עבר לזולת, אז זה נקרא יצירת כלי חיצון, "אור חוזר".
ואז אני מתחיל לגלות בתוך החברים את תכונת ההשפעה, שלמעשה אני יוצר בעצמי, ויוצר את הבורא. כך גם נאמר, שאנחנו יוצרים את הבורא, אנחנו עושים אותו. זאת אומרת, אנחנו מגלים את התכונה המשותפת הזאת בתוך המאמצים שלנו שהשקענו אחד בשני. כך אני מעביר בהדרגה את כל האגו מתוך עצמי לאחרים, וכשאני מתרוקן לגמרי מהאגו, אז אני מסיים מידה מסוימת שנקראת "סאה" (מידה עתיקה של נפח של קטניות למיניהן).
כשאני מסיים את ההעברה של כל הדברים שחשבתי ליהנות מלתת להם, ליהנות להם, ובתוכם להרגיש את התענוג שלי, מזה אני נהנה, כמו שכתוב: "כי בו ישמח לבנו". בסוף של המעבר הזה אני מתחיל להרגיש את המדרגה הרוחנית הראשונה, דווקא בהם, בחברים שלי, בתוכם, דבקות עם תכונת ההשפעה שנוצרה סופית בתוך הסאה שמסרתי. אני מרגיש את תכונת ההשפעה האינטגרלית שהתאספה על ידי מכל הניסיונות שלי.
יש עשרה ניסיונות עיקריים, למרות שאנחנו עדיין לא יודעים להבדיל בהם ולספור אותם. כעקרון, הם מתפצלים לעוד עשרות ואפילו מאות כל מיני מאמצים, שכתוצאה מהם אני מתחיל להרגיש את תכונת ההשפעה המשותפת שעוררתי בעצמי. כשהיא מצטברת יחד אז נוצרת תכונה יחידה, שמתחילה להתקיים בצורה עצמאית. היא נקראת "בורא".
התכונה הזאת, כמובן, הייתה כבר קיימת מלכתחילה. אנחנו מקבלים מהבורא את ההבנה שהתכונה הזאת יצרה אותנו יחד עם כל האגו שלנו. בשביל שעכשיו תאסוף אותו ותעבוד מעליו, תעביר את עצמך לתוך האחרים, אתה תגלה בהם את ה"כלים" הרוחניים שלך, ואת האגו שלך תשאיר ריק, מצומצם ב"צמצום א'".
התכונה הזאת נקראת "בורא", לכן כתוב: "מאהבת הבריות לאהבת ה'". השיטה נמצאת בתוך כל ההסבר הזה.
מתוך שיעור מס' 5, כנס קרסנויארסק, 14.06.2013
ידיעות קודמות בנושא:
מסלול ישיר דרך החברים לבורא
אני מקבל את כללי המשחק
לחדור אל האהבה דרך בריקדות השנאה
