להתכוונן לגל של הנשמה

בעל הסולם, "הקדמה לספר הזוהר", סעיף ט':

"וכל ההפרש, שביו הנשמות לעצמותו ית', אינו יותר, אלא במה שהנשמות, הן חלק מעצמותו ית'. דהיינו, ששיעור האור, שקבלו תוך הכלי, שהוא הרצון לקבל, כבר הוא חלק נבדל מאלוקי, בהיותו נשוא, תוך שינוי הצורה, של הרצון לקבל, ששינוי צורה זה, עשה אותה לחלק, שעל ידו יצאו מבחינת "כל", ונעשו לבחינת חלק. הרי, שאין ביניהם, אלא שזה "כל", וזה חלק, כאבן הנחצבת מהר."

אנחנו נמצאים עכשיו בחלל שבו קיימת כמות עצומה של גלים וקרינות של כל מיני תדרים שונים, שמכסים את כל המרחב מאפס ועד אין סוף. אנחנו תופסים את הגלים האלה בעזרת מקלטים שונים, שיש בהם יכולת להתכוונן לגלים האלה ולתפוס אותם. המקלט תופס את הגל לפי השתוות עם הגל, כלומר המקלט מייצר גל מסוים שהוא העתק של הגל מבחוץ, ואז הם נכנסים זה לתוך זה ויוצרים תהודה (רזוננס), כלומר יוצרים חיבור ביניהם. ואת החיבור הזה אני תופס ומרגיש, למשל, אם זה גל של רדיו אז אני שומע אותו ואם זה טווח של גל טלוויזיוני, אז אני גם רואה אותו.

באופן זהה אני תופס את ה"גל" של הנשמה הכללית. כי כל הבריאה, זה נשמה, כלי רוחני שמלא כולו באור, "מלכות דאין סוף". כאשר אני נמצא מחוצה לה, אז יש לי רק "חיישן" קטן, ניצוץ שקיבלתי ועכשיו אני צריך לפתח אותו, לתפוס גל אחרי גל. כך אני יוצר ומפתח את ה"מקלט" ועל ידו אני תופס חלק מאותו "השלם" שבו אני נמצא, חלק מהנשמה שלי. באופן כללי, כל החלל של ה"מלכות" זה הנשמה שלי שאותה אני עתיד לרכוש. אבל אני מגלה אותה בהדרגה, במידה שאני מפתח את ה"מקלט" שלי, את כלי הקליטה שלי.

לכן יוצא, שאני בעצמי מבדיל חלק מהכול, בהתאם לתכונות המתוקנות שלי בינתיים.

מתוך שיעור על "הקדמה לספר הזוהר", 04.03.2013

ידיעות קודמות בנושא:
הרבה ניצוצות, נשמה אחת
נשמה אחת לכולם
שלמות שאני חסר בה