להשפיע כשמקבלים

לפנינו תמיד חייבת להיות המטרה: להגיע להשתוות, לדבקות עם הבורא. דבקות היא התאמה מלאה, כששוֹרֵה בנו כוח ההשפעה. החומר שלנו, הרצון לקבל, אינו משתנה, אך משתנה אופן השימוש בו. ברצון לקבל צריך להשתמש רק בכוונה על מנת להשפיע. לשֵם כך עלינו להרגיש את רצון הזולת. רק אז נגלה שאנחנו יכולים להשפיע כשאנחנו מקבלים.

הפעולה הרוחנית נראית מאוד מוזרה. היא לחלוטין אינה דומה לפעולות הגשמיות. רק כשנגלה בינינו קשר הדדי עמוק וחזק, דבקות, חברות, ערבות ואהבה, נוכל לפעול כמו גלגלי שיניים במערכת אחת: כשאני מקבל את מה שהאחר רוצה לתת לי, אני בעצם משפיע לו.

אם כך, כל הנבראים הם מקבלים. אך תחילה עליהם לגלות שהם נמצאים בהשפעה הדדית ודווקא באופן כזה הם מבטאים אותה. כיצד ניתן להשׂיג זאת? – בעזרת הבורא, כוח ההשפעה הכללי, ששורה בין כולם ובתוך כולם. אם כל אחד יבטל את עצמו וכולנו יחד נרצה להשפיע לו, אז כשנקבל זה מזה, נוכל להשפיע בפועל. בצורה כזאת, אף אחד אינו מקבל מהאחרים, אלא כולם מקבלים מהבורא. אך זה רק בתנאי שכשאנחנו מקבלים ממנו, כולנו מאוחדים.

ניתן לדמות את זה לאימא שיש לה הרבה ילדים והיא רוצה למלא את כל ילדיה באהבה. אם הם מוכנים לקיים ביניהם ערבות ואחדות, אם הם מוכנים לקבל את אהבתה רק כשהם מלוכדים יחד, הם גורמים לה להנאה. נעים לה להעניק אהבה לילדיה, ולהם נעים לקבל ממנה את המתנות שלה. קבלה כזאת נחשבת להשפעה גמורה.

מובן שהנבראים אינם יכולים לעשות דבר חוץ מהכנה, והם גם אינם נדרשים לעשות יותר מזה. עליהם רק להכין צורה וכלים לקבלת השפע מהבורא. הם אינם עוסקים מעשית בהשפעה, אלא משפיעים בכוונה. כשהם מקבלים בצורה כזאת, הם גורמים הנאה ותענוג לנותן.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 24.01.2011

ידיעות קודמות בנושא:
אהבה אחת לכולם
לחזור להכרה
קיבלת? תעביר הלאה!