להצטמצם לנקודה

שאלה: כשאנחנו פונים לעולם, למה אנחנו מתכוונים במושג "חיבור"?

תשובתי: להתחבר, לפי תנאי הערבות, זה אומר להיות כאיש אחד בלב אחד. על מנת לחבר את כל הלבבות ללב אחד (כלומר, לחבר את כל הרצונות לרצון אחד, כפי שהוא היה לפני שבירת הכלים), אנחנו עוברים שני שלבים.

בשלב הראשון אנחנו מנטרלים את הרצון לקבל על מנת לקבל ומקיימים בכך את התנאי של חפץ חסד: "מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך". כבר אינני גורם רע לזולת, כבר אינני מסתכל על כל אדם במבט של: כמה אני יכול לנצל אותו, "לסובב" אותו, לשקר לו. כבר אינני מחפש יותר תועלת מהעולם, אני פשוט לא רוצה שום דבר.

כאשר אני מכיר ומשיג עד כמה הרע שבי גדול וערמומי, שבכל רגע "מסובב" אותי רק כדי לגרום נזק לאחרים, אני רוצה למזער ככל האפשר את השימוש ברצונות שלי. אני מבקש רק את המינימום ההכרחי שאינני יכול להסתדר בלעדיו, אך לא לתועלתי האישית, אלא אך ורק כדי שאוכל להתקיים, בתקווה שלאחר מכן אגיע לתכונת ההשפעה.

אני רוצה להיות ממש כנקודה, בדומה למלכות שנכללת בבינה. נקודה בלבד. כאילו אני לא קיים, ה"אני" שלי נכלל בתוך בינה ומסור לה, כמו טיפת זרע בתוך הרחם. אני בינתיים רק טיפה, שקיימת לא על חשבון עצמי, אלה על חשבון העליון. זה השלב הראשון. הלבבות שלנו עדיין לא מחוברים, אך הם גם לא נדחים זה מזה.

ובשלב הבא הם מתחילים להתקרב. זה נקרא "ואהבת לרעך כמוך". בכל הלב שלי (הרי אין לי כלים אחרים) אני בודק את ליבו של הזולת ורואה עד כמה אני יכול למלא אותו ולקבל ממנו. הלב שלי כולו משרת את מילוי הלב שלו, וכך גם הוא מתייחס אליי בחזרה. וזהו חיבור הלבבות שאנחנו משיגים על ידי ביצוע העיקרון של "ואהבת לרעך כמוך". וזה נקרא שהגענו להיות "כאיש אחד בלב אחד".

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "השלום", 27.07.2011
ידיעות קודמות בנושא:
חיבור של אגואיסטים
האדם שקיבל על עצמו ערבות עבור כולם
כיצד להפסיק לחשוב על עצמי?

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest