להגדיל את חשיבות הסביבה

כשהאדם מגיע לסביבה הנכונה, הוא מוכן להתכופף בפניה ולקבל את כל מה שיגידו לו. בהתחלה הוא רואה את הגדלות בהכול: במורה, בלימוד, בחברים. אך לאחר זמן מה הוא מתחיל להתרגל. נותנים לו את ההזדמנות להתכלל בחברה, וכך מתחילה ההתדרדרות שלו: "הכול בסדר, אני עם החבר'ה. אני בעניינים". כך האדם מרגיע את עצמו ומתחיל להתדרדר. בטיפשותו ובגאוותו הוא אינו מבין: עכשיו נותנים לו להתקרב כדי שהוא יוכל להגדיל את הסביבה בעיניו. היא חייבת להיות עבורו גבוהה עוד יותר מקודם.

אך האדם, מטבעו, מסתכל על העולם דרך העיניים הגשמיות. החברים כבר מוכרים לו ואינם כאלה ענקיים כמו קודם, כשהוא הרגיש את עצמו אורח ביניהם. חומר הלימוד מתחיל להיות מובן יותר וגם המורה נראה לו גדול פחות. כך גָדֵל האגואיזם, כדי לתת לאדם את האפשרות בכל פעם מחדש להגדיל את הסביבה. אך האדם אינו משתמש באותו ה"עזר כנגדו" לצורך עלייה, אלא משאיר את עצמו למטה. כתוצאה מכך, במקום לעלות, הוא יורד.

וכך, אנשים שהיו ראויים לעלות ולגלות את הבורא, נכנסו לסביבה ומייד התחילו לרדת, לזלזל באמצעים שקיבלו. היום הם כבר מסתכלים על הסביבה לא כמו אתמול. המורה, הקבוצה והספרים מאבדים את ערכם בעיניהם. זה אמנם קורה בקצב שונה. ולכן העבודה שלי היא להגדיל את חשיבות הסביבה: המורה, הספרים והקבוצה, ללא הרף. כל הזמן לעלות. לא מפני שמישהו צריך את ההערכה שלי, אלא כי אחרת לא אשיג את גדלות הבורא.

הסביבה אינה עושה מעצמה משהו יוצא דופן, ולכן מאוד קשה להעריך את החברים. גם המורה לא נראה כאדם גדול. בקבוצות המקובלים היה תמיד קשה להחזיק את הסביבה בגובה. ובכל זאת, עכשיו אין לנו ברירה אחרת, ואנחנו חייבים להתחיל לעזור לחברינו להכיר את חשיבות הקבוצה.

אין זה אומר שאנחנו צריכים לעשות מעצמנו חשובים או להחצין את הגדלות שלנו בצורה מלאכותית. אי אפשר כאן להעמיד פנים. הרי הבורא נסתר. ככל שהאדם גדול יותר, כך הוא נסתר יותר. והבורא נסתר יותר מכולם. זהו חוק רוחני.

ולכן אנחנו צריכים באופן כללי להגדיל את חשיבות הסביבה כדי להשיג דרכה את חשיבות הבורא. אם המטרה הזאת לא תבער בנו מלכתחילה, אם לא נסדר בצורה מדויקת את ההסכמה הזאת: מגדלות הסביבה לגדלות הבורא – לא נשיג דבר. להיפך, הזלזול רק יגדל.

היום הארגון "בני ברוך" קיים רק מפני שיש אותי. מחר אני לא אהיה ויקרה מה שקרה עם קבוצת הרב"ש: פיזור לכל הכיוונים. לכן עלינו להגדיל את מהות החברה שלנו, את היסוד שלה, את גדלותה שנובעת מההשתוקקות לגדלות הבורא.

אם כל הזמן תינתן לכך חשיבות וגדלות, זה ימלא את ראשו וליבו של כל אחד ואחד: לזה אני שייך, למען זה אני חי, לזה אני נדבק. אם אני נמשך לגדלות החברה, מפני שהיא מובילה אותי לגדלות הבורא, אם אני מרגיש את זה באופן תמידי, אם זה מה שמניע אותי – ללא ספק נשיג את המטרה תוך זמן קצר מאוד.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 14.02.2011

ידיעות קודמות בנושא:
האמצעי חשוב כמו המטרה
מדיבורים למעשה
להתעלות מעל כל מה שנרכש