להבין את המתנה שקיבלנו

שאלה: בכנס במדבר רצינו לקבל כזאת אנרגיה, שמאפשרת לנו להגיע לחיבור. נדמה לי שזה באמת הצליח לנו.

תשובתי: אני חושב שהכנס הזה היה מיוחד בכך שהשגנו נקודת דבקות מסוימת. ונשאר בנו "רשימו" ממנה, בכל הקבוצה בכללות ובכל אחד מאיתנו בפני עצמו.

מה שפעם קרה ברוחניות, כבר אינו נעלם, והרשימו הזה מסמל שכבר בנינו כלי רוחני. כל אחד מרגיש אותו במידה כלשהי, פחות או יותר, אבל הכלי הזה כבר קיים. הוא כבר נולד! אבל בכזאת צורה שאנחנו צריכים להוסיף עוד קצת מאמצים, כדי לברר אותו, לגלות אותו, להרגיש אותו ביתר בירור.

צריכים להתייחס לכלי הכללי הזה כמו לשכינה, למקום לגילוי הבורא. ככל שאנחנו מתחברים חזק יותר, כך אנחנו גורמים לו יותר נחת רוח. בזכות החיבור שלנו, חיבור הרצונות שלנו, אנחנו יכולים לעשות נחת רוח לבורא, ולכן אנחנו מתחילים להרגיש את האור ברצונות שלנו, ובהתאם לכך אנחנו נרגיש את העלייה הרוחנית שלנו ואת גילוי הבורא לנבראים.

אנחנו רק צריכים להתייחס ביתר רגישות, ביתר תשומת לב ועדינות, כלפי הרגש הכללי הזה שנולד בתוכנו.

אסור לנו לעצור אף לא לרגע במקום אחד. והכול תלוי בשינוי הכוונות ולא בכמות הפעולות, כלומר זה תלוי ביחס שלנו לחיבור ולאיחוד שהושג.

אנחנו השגנו איחוד, יצרנו כלי, ועכשיו נשאלת השאלה: מה אנחנו עושים איתו הלאה? זה הדבר החשוב ביותר: שינוי איכותי באופי העבודה שלנו איתו. בזה מסתכם הבירור, חיפוש הפיתרון הקבוע.

על זה אתה תצטרך לחשוב בעצמך. אם אני אספר לך על זה עכשיו, אני אגנוב את היגיעה שלך. כאילו שהבאתי לילד במתנה קופסה עם לגו, ואחר כך דחפתי אותו והתחלתי להרכיב את הלגו בעצמי.

מתוך שיעור על מאמר מספרו של בעל הסולם "שמעתי", 02.03.2012

ידיעות קודמת בנושא:
זרעים של השפעה מעל לקרקע של האגואיזם
אתה תצא עוד מהחושך, אם רק תדאג לאחרים
לבקש עבור החברים