לדאוג לאחרים

כנס החינוך האינטגרלי, סדנה מס' 1

בהתאם למאמצים שלנו, השיטה האינטגרלית מתבהרת יותר ויותר. זאת שיטה נפלאה, התקופה שאנחנו חיים בה וההזדמנות שקיבלנו היא משמעותיות ביותר.

כל אחד מאיתנו נבחר על ידי הבורא, לכל אחד יש נקודה ענקית בלב, פוטנציאל להתעלוּת רוחנית. כל חבר הוא באמת מיוחד. אנחנו עדיין לא יודעים באמת עד כמה גבוהה הנשמה שטמונה בכל אחד מאיתנו. אבל אנחנו נגלה זאת.

רצונו של הכוח העליון שנגלה אותו. וחכמת הקבלה היא השיטה לגילוי הבורא. החינוך וההשכלה האינטגרלית, מה שאנחנו עוברים על עצמנו עכשיו ובהמשך רוצים וחייבים להביא לעולם, מסבירה כיצד כל אדם וכולם ביחד מגיעים לדרגת גילוי הבורא.

זהו לא סתם גילוי כמו במדעים בעולם שלנו, כשאנחנו מגלים משהו אנחנו נשארים כפי שהיינו ופשוט ומגלים מול עינינו משהו חדש. כאן הכול מתרחש בצורה שונה לגמרי. האדם נכנס לתוך מה שמתגלה לו והופך להיות חלק מזה. הוא משתנה, ובהתאם לזה מגלה חלק מהבריאה שקודם היה נסתר ממנו.

כך בהדרגה, לאורך 125 המדרגות, אנחנו מגלים יותר ויותר לעומק את מערכת הבריאה הענקית. בינתיים היא נסתרת מאיתנו, אבל אנחנו נמצאים על סף הגילוי שלה.

המקובלים שמימשו על עצמם את השיטה הזאת מספרים לנו מתוך הניסיון שלהם כיצד אפשר לממשה. זאת שיטה מעשית, הם מגלים רק את מה שהם גילו. בקבלה לא כתוב שום דבר שאפשר להמציא, להניח או לשער. היא מספרת דווקא על מה שגלוי בצורה ברורה. לכן, אנחנו חייבים לממש בדיוק רב את השיטה על עצמנו.

מימושה הוא בכך שהאדם מתחיל להרגיש עולם אינטגרלי. אפשר לגלות זאת רק מתוך ניגוד, כפי שאנחנו מרגישים כל דבר. את האור מתוך החושך, מתוק וחמוץ, מלוח ומר וכן הלאה, משיגים את הכול מתוך ההיפך. כל חמשת החושים שלנו פועלים רק מתוך ההרגשה של הפכים.

לכן, גם אנחנו נתקדם כך. אנחנו כבר יודעים שההתקדמות מבוססת דווקא על ניגודים: צעד קדימה וצעד אחורה, שני צעדים קדימה שניים אחורה וכן הלאה. אנחנו תמיד מתקדמים על בסיס גילוי עומק יותר גדול של האגו, הכבדה, חוסר הבנה, חוסר רצון, דחייה מהניגוד, מהקשר, מהתעלות על האהבה העצמית, מהאהבה ומהיציאה מתוך עצמנו. בצורה כזאת אנחנו מגיעים להשגה.

זאת השגה מאוד לא נעימה אם אנחנו נמצאים בתוך האגו שלנו. אבל היא תהיה קלה, פשוטה וקלילה, אם אנחנו נארגן אווירה ברורה ובעזרתה נצא מתוך עצמנו, נתאים את עצמנו לאחרים, לסביבה. אז כל הדרך נעשית קלה.

בעל הסולם אומר, שלמעשה זאת בעיה פסיכולוגית. עלינו רק להתחבר ביחד בערבות הדדית, בתמיכה הדדית ובהתכללות הדדית מעל עצמנו.

כשאני מתכלל עם החבר, אסור לי לחשוב מה נמצא בתוכו? אסור לי לחטט בתוך חייו הפרטיים, זה מיותר. את כל זה אנחנו משאירים למטה. אנחנו עולים יחד עם הרצונות, הכוחות והשאיפות שמכוונים לבורא, כלומר, לגילוי תכונת ההשפעה והאהבה. התמיכה ההדדית הזאת נקראת "ערבות הדדית".

בעל הסולם מביא דוגמה של שני אנשים שנמצאים בסירה אחת ואחד מהם מתחיל לקדוח חור תחתיו, עד שבעצם שניהם טובעים. כלומר, הקבוצה צריכה להיות בנויה כך שכל אחד בתוכה יבין ויכיר באחריות האישית שלו כלפי התמיכה בכולם מעל עצמו, מעל הדרגה הגשמית שלו, באחריות כלפי הקשר התמידי בינינו שבתוכו אנחנו מצפים לגלות את הבורא. אנחנו לא יודעים בדיוק כיצד עלינו להתחבר, לכן אנחנו מבקשים ממנו לקשור אותנו כך שהוא יתגלה בינינו. אבל לא בתוך כל אחד מאיתנו! לא בכל אחד בנפרד, אלא הוא מתגלה רק בקשר בינינו, מפני שתכונת ההשפעה והאהבה צריכה לקשור את האנשים אחד עם השני ולא להיות בתוך כל אחד מאיתנו. היא תמיד נמצאת בין שני אנשים הפוכים שמפרידים ביניהם ניגודים, דחייה עד כדי שנאה…

בספר הזוהר מתואר לנו עד כמה אגואיסטים היו תלמידי רבי שמעון, עד כמה הם שנאו זה את זה. ואם מדברים על גילוי האגו בתוכם, אז הם היו מוכנים לשרוף זה את זה מרוב שנאה. וברור שזה מגיע מלמעלה.

בדיוק כך כל הבעיות שמתעוררות בינינו מגיעות מלמעלה. אין כאן שום דבר אישי. כל מה שקורה לנו בעולם הרגיל, במשפחה, בעבודה, בכל מקום, אנחנו מקבלים את הכול רק מתוך ההתקדמות לקראת הבורא.

ברגע שהאדם נכנס לתוך הקבוצה, כל מה שקורה לו, ונראה שבעיותיו הן פרטיות, אישיות או אינטימיות, הן בכל זאת לא אישיות, אינטימיות או פרטיות. הבורא שם אותן בכוונה כדי שהאדם יתעלה מעליהן בחיבור עם כולם בדרגה הבאה וימצא את הנטייה המשותפת והערבות ההדדית, כשהוא אחראי על כך שכולם יישארו ביחד, ברצון לגלות את הבורא בתוך הקשר הנכון ביניהם.

האדם חושב רק על כך, כלומר, דואג לכולם. כל דאגותיו לא לעצמו, אלא לכך שהוא חייב, ממש חייב לשמור על הרמה הזאת! כשהוא חושב על החברים הוא שוכח מעצמו, פתאום הוא מפסיק להרגיש את עצמו. כל האגו שלו יורד באופן אוטומטי.

כך גם אימא דואגת לילדיה, אין לה זמן לחשוב על עצמה כי היא חושבת עליהם, מה קורה להם? לא משנה האם היא חולה מעט, מרגישה לא טוב או עייפה, היא תמיד מכוונת כלפיהם. בדיוק כך עלינו להיות מכוונים כלפי החברים שלנו. חשוב מאוד שלא לשכוח זאת.

ברגע שאני מרוכז בעצמי, זהו, מגיע החושך ואני מתחיל לחשוב על אלפי בעיות, פתאום הן נופלות עליי, מתגלות בצורות שונות, עוד ועוד בעיות חדשות, כל דבר שיקרה בעולם שלנו, בתכונות הפרטיות וברצונות של כל אחד מאיתנו, כל הצרות שיכולות להיות. אנחנו רואים זאת מתוך תיאורים של הנביאים, מכל מה שהם עברו וגם מתוך ספרי המקובלים ("נביאים" הם אחת המדרגות הגבוהות ביותר של המקובלים).

לכן, רק אחרי שכל המחשבות שלנו מרוכזות במישהו אחר, בהתאם לזה אנחנו יכולים לבדוק את עצמנו, כיצד אנחנו מגיבים על הכול והיכן אנחנו נמצאים. אם האדם מתחיל לקבל משהו כלפי עצמו, זאת אומרת שהוא נפל מהדרגה הכללית, כאשר כל מחשבותיו, כל רצונותיו מכוונים רק כלפי הקבוצה.

לכן, עלינו להבין שחובתו של כל אחד מאיתנו לצאת מתוכו ולהיכנס לחלוטין לתוך הסביבה, הקבוצה, הקשר בינינו, לדאוג לחברים ולהחזיק אותם ברמה כזאת, כדי שדווקא להם יתגלה הבורא. במקרה כזה לא תתעוררנה שום בעיות אצל אף אחד מאיתנו. ואם הן תתעוררנה, זאת אומרת שהאדם חייב להתעלות עוד יותר.

ואז אנחנו נתחיל לגלות ש"אין עוד מלבדו" ו"אם אין אני לי מי לי", כלומר, אם אני לא אתחיל לעבוד בצורה כזאת, אז אף אחד לא יעזור לי. כאן נחוצים המאמצים האישיים שלי. וכך עד למצב שכולנו יוצאים לרמה כזאת ומתחילים להתחבר ברצון אחד כללי, במחשבה אחת, בהשתוקקות משותפת.

החיבור הזה, הדאגה ההדדית רק לרמה המשותפת שלנו נקראים "לב אחד". ואנחנו במקרה כזה נקראים "חברים". מקור המילה "חבר" מהמילה "חיבור". דווקא בדרגה כזאת אנחנו יכולים להתקשר בינינו, על ידי הדאגה המשותפת בינינו, על ידי הכוונות המשותפות.

וכאשר אנחנו נסיים את המצב של הדאגה ההדדית רק לדרגה העליונה המשותפת בינינו שבה אנחנו רוצים לגלות את הבורא, כדי שנרגיש איזה תענוג אנחנו מביאים לו, בזאת מסתיים השלב הראשון של הערבות בינינו.

מתוך כנס החינוך האינטגרלי, סדנה מס' 1, 02.02.2014

ידיעות קודמות בנושא:
ביחד נצוף מעל המים
לפי ההכְוונות של הבורא
אסור לדרוך במקום