דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / לגשת לניתוח מרצון

לגשת לניתוח מרצון

בעל הסולם, "הקדמה לספר הזוהר", אות מ"ה: "ואור הנפש הזה מכונה בשם אור הדומם דקדושה דעולם עשיה. והוא להיותו מכוון נגד הטהרה של חלק הדומם מהרצון לקבל שבגוף האדם כנ"ל. וכן פעולת הארתה ברוחניות דומה לבחי' מין הדומם שבגשמיות, שנתבאר לעיל (אות ל"ה) שאין לו תנועה פרטית לחלקיו אלא רק תנועה כוללת מקיפה לכל הפרטים בשוה, כן האור של פרצוף הנפש דעשיה, אע"פ שיש בו תרי"ג אברים, שהם תרי"ג מיני שינוי צורות בדרכי קבלת השפע, מ"מ אינם נכרים בו אלו השינוים, אלא רק אור כולל שפעולתו מקיפה את כולם בשוה, בלי הכר הפרטים שבו."

דרגת הדומם מוכנה לוותר על הרצון הפרטי שלה ולהימצא תחת "מסך" ו"צמצום", בחושך ובהסתרה. היא כביכול אינה קיימת כלל, כשהיא מחזיקה רק בדבר אחד – דבקות בבורא. דבקות שהיא מסוגלת אליה, במילים אחרות, דבקות מינימלית.

למעלה מהמצב הזה מונחות מדרגות של ויתור על עצמי פעיל בפני הבורא, שדרגת הדומם אינה מסוגלת ליישם. אבל כן מסוגלת לדבקות פסיבית, בגבול אפשרויותיה, היא בשום פנים ואופן לא רודפת אחר התועלת האישית שלה.

כפי שאנחנו יודעים, בדרגת הדומם יש מגוון שלם של צורות שונות, מהפשוטות ביותר עד המורכבות כמו אלמוגים, שמהווים את שלב המעבר לדרגת הצומח. קיים הבדל בין זהב ליהלום, היהלום שונה מהמתכת…

יתרה מכך, לדרגת הצומח שייכת הקרקע, בה גדלים הצמחים. מהיכן מגיעים כל ההבדלים הללו בין צורות החומר? ההבדל טמון בדרגות העביות, ב"שכבות" הרצון, שעליהן צריך לוותר כדי להחזיק בדבקות בבורא.

כך נבנית פירמידת החומר של העולם שלנו: אין כאן בעיה עם "חצץ", ו"יהלומים" מעטים מדי. הפחם שאנחנו שורפים בתחנות החשמל, והיהלום, מורכבים למעשה מאותו החומר, אולם מבחינה איכותית הם שונים זה מזה. וכל ההבדלים טמונים דווקא ברצון לקבל של דרגת הדומם, שכאשר אנחנו מוותרים עליו, אנחנו דבקים במידה מינימלית בבורא.

זוהי דרגה מאוד מאוד לא פשוטה שמתחילה מריסון עצמי, ויתור על עצמי, צמצום. זהו אופייה של הדרגה הרוחנית הראשונה.

שאלה: בעולם שלנו דרגת הדומם גם עוברת התפתחות, אבולוציה. כיצד זה מסתדר עם ביטול עצמי מוחלט?

תשובתי: ההתפתחות מתרחשת על ידי כוח חיצוני ולא מבפנים. באופן כללי, דרגת הדומם "חיה" את חייה. האטומים, המולקולות, רשתות הגבישים, הוויבראציות המיוחדות – כל היקום נמצא בתנועה מתמדת. "דומם", אין פירושו "מאוזן". האיזון הסופי מושג רק בגמר התיקון.

ובינתיים, חוסר האיזון מעורר תזוזות בחומר הדומם: הוא לא גדל, אבל "מחזיק" במצב קבוע, לפי תוכנית השימור העצמי. באופן כזה התזוזות, השינויים בדרגת הדומם, נועדו לשמור עליו כדומם.

אפשר להביא בתור דוגמה קרינה רדיואקטיבית, שהחומר זקוק לה על מנת להישאר במצב סטאטי. הרוח נושבת, הרי געש מתפרצים – לכל זה נצרך הטבע הדומם על מנת להגיע ליתר איזון ולשמור על עצמו במצב כמה שיותר דומם. הפעולה במקרה הזה אינה תואמת בצורתה למטרתה.

שאלה: האם יש בדרגת הדומם "הכרת הרע"?

תשובתי: בעולם הרוחני בדרגת הדומם יש הכול. זוהי תוכנית ייחודית שלמה, חלק מ"מלכות דאין סוף". הכול מתרחש ומתפתח מכאן. ללא הטבע הדומם לא היה כלום, הוא היסוד של הכול. כל מה שמתרחש בדרגות הבאות – הצומח, החי וה"מדבר", מתרחש בזכות חיבורים מיוחדים של אלמנטים דוממים.

החיים עצמם בנויים על מגע בין החלקים הדוממים. באופן עצמאי הם אינם מסוגלים לחיבור, אך מגיע כוח מלמעלה, ובזכות התוספת הזו, אוסף של חומרים בודדים, הופך לחילוף חומרים שאותו אנחנו מכנים "חיים".

ובאותו אופן, תוספת האור יוצרת מעל דרגת הצומח את דרגת החי, ומעל דרגת החי, את דרגת ה"מדבר".

שאלה: מה התנאי העיקרי לעלייה מדרגת הדומם לדרגת הצומח?

תשובתי: האדם מסיים את התפתחותו בכל 613 הרצונות של דרגת הדומם, מכסה אותם בצמצום, בביטול ומחזיק את עצמו בדבקות. באותו האופן טיפת הזרע נדבקת ברחם האֵם עוד בדרגת הדומם.

במצב כזה אתה מוכן לכך שהבורא יצטרף אלייך ויבצע עליך "ניתוח", שמכונה "מעבר לדרגת הצומח". לשם כך דרושה תוספת אור, שמאוד קשה לשאת: "הכול, רק לא זה…". על מנת לקבל תוספת כזו ולהיכנס לחיים רוחניים, צריך לוותר על עצמך, להתעלות מעל המושגים של חיים ומוות שאנחנו יכולים לתאר היום, להתחיל לחיות באחרים ללא שום קשר לעצמך…

שאלה: האם יוצא, שהחומר המקורי שנוצר על ידי הבורא נשאר אותו הדבר ומה שקובע את הכול זה תוספת האור, תוספת ההשפעה. במידה שיש יותר השפעה, דרגת ההתפתחות היא גבוהה יותר. ובדרגת האדם אנחנו צריכים להזמין על עצמנו את האור בצורה הכרתית, לפי הרצון שלנו?

תשובתי: זה מה שנקרא העלאת בקשה לתיקון (מ"ן). ורק זה חסר לנו. אני מוכן לכך שהבורא "ינתח" אותי, ואני מסכים לכך, רוצה בכך. הוא פשוט מבצע את רצוני, כדי שאני אדבק בו.

שאלה: האם אנחנו רוצים בכנס, בסוף השבוע הזה לצאת לדרגה הראשונה שלנו, לדרגת הדומם?

תשובתי: אתה לא תוכל לצאת לדרגת הדומם ביחס לבורא, אם לא תעשה זאת ביחס לחבר. אין סיכוי. ואני חוזר, העיקר כאן, הוא ויתור על עצמי.

ולאחר מכן, בדרגת הצומח אנחנו נעלה עוד יותר למעלה, נלמד לוותר על עצמנו כבר בתנועה. על דרך משל, בדרגת הדומם אני מבטל את עצמי בפני החברים ב"אלף דולר", ואני מחזיק ברף הזה, ובדרגת הצומח אני מוסיף לזה בכל פעם תוספות חדשות.

מתוך שיעור לפי ה"הקדמה לספר הזוהר", 21.04.2013

ידיעות קודמות בנושא:
להתמסר לשליטת החברים
גדלים על התוספות של הבורא
להפוך להיות כלום, ולעמוד בפני הבורא

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest