קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
מתוך שיחה לפני הכנס בחרקוב
שאלה: הפעולות שמכוונות לאיחוד, מוכתבות רק בכך שאני מקבל תענוג. אבל התענוג הזה גדול יותר מאשר אותן הפעולות שמכוונות לכל מיני הרצונות האחרים. יוצא, שאני כמו רובוט שיש לו רק פלוס ומינוס.
תשובתי: זה לא משנה. אנחנו בשום פנים ואופן לא צריכים לסרב לקבל תענוגים! חכמת הקבלה אפילו אוסרת זאת. מי שמסרב לקבל תענוגים נקרא "נזיר", כלומר אדם שעוסק בהגבלה עצמית.
מי שעושה זאת, הוא הולך נגד תוכנית הטבע, מפני שמטרת הטבע היא להביא אותנו לתענוג המוחלט ביותר.
על ידי היציאה מחוץ למסגרות האגו שלנו, בכך שרוצים להתעלות מעליו, בניגוד לו, אנחנו בזה מגלים לעצמנו הזדמנויות ענקיות של תענוג. כי בתוך האגו שלנו אנחנו מוגבלים מאוד בתענוג. כמה אתה יכול לאכול?! כמה אתה יכול לשתות?! כמה תוכל לרקוד?! לכל זה יש הגבלות.
העלייה מעל לשדה האגואיסטי לשדה החיצוני, מגלה בך עולם אין סוף. מה הכוונה עולם אין סוף? – רצון שאינו מוגבל. ואותו אנחנו צריכים לגלות.
מדוע החכמה שאותה אנחנו לומדים נקראת "קבלה"? היא מלמדת איך באמת להשיג תענוג מקסימלי, בלתי מוגבל ונצחי, הרגשת קיום נצחי בכל הכיוונים, הצירים.
לכן, גם כשאנחנו לומדים וגם כשנמצאים בקבוצה, אנחנו בשום פנים ואופן לא צריכים לכוון את עצמנו להגבלה עצמית. לא!
אתה צריך לחשוב רק על "איך אני אתחבר עם האחרים?".
אם, יחד עם זה, אתה תאכל עשר מנות בארוחת הצהריים או שתהנה מעוד משהו, אז בבקשה, אף אחד אינו אוסר. רק היכן נמצא הראש שלך, מחשבותיך? זה הדבר העיקרי ביותר.
ישנם כאלה נזירים וסגפנים שמגבילים את עצמם, כמו נשים בזמן דיאטה ואפילו עוד יותר גרוע. נו אז מה? בזה הם לא הורגים את עצמם, אלא להיפך מרגישים גאווה, חשיבות עוד יותר גדולה: "תראו איזה אני!".
מתוך שיחה לפני הכנס בחרקוב, 16.08.2012
ידיעות קודמות בנושא:
עם מחשבה על הבורא
כמה אור הצטבר בחשבון הסודי שלי?
ברוכים הבאים למזכירות של הבורא
