לגדול במעגל של חברים

היום אנחנו מזכירים גידול סרטני בגוף שמשמיד את הסביבה שלו. בסופו של דבר, כשלא יהיה לו מה לבלוע יותר, הגוף ימות, וכך גם הגידול עצמו. באותם יחסים הדדיים אנחנו נמצאים עם הטבע – האגו שלנו בולע את הסביבה שלו.

איך אנחנו יכולים לבנות כזאת סביבה, שתעשה מאיתנו אנשים שמשלימים הדדית זה את זה? זאת הבעיה של החינוך המודרני: איך לשנות את האדם? כי באופן עקרוני המשבר הנוכחי הוא בעל אופי סוציאלי, בעל אופי אנתרופולוגי.

וכאן פתאום מתברר שגם אותנו לא לימדו להיות בני אדם במובן האמיתי של המילה. כולנו סיימנו בתי ספר שבהם למדנו מקצועות שונים. במשך שנים המורים העבירו שיעורים פרונטליים ואחר כך דרשו ציונים טובים במבחנים. לא לימדו אותנו לשמור על יחסים נכונים ומובנים זה עם זה, לא הקנו לנו ערכים אמיתיים, לא הסבירו לנו איך להבין את הסובבים אותנו וגם לא את עצמנו.

אני אפילו לא מכיר את ה"אלף בית" של הפסיכולוגיה העצמית. מדוע אני כזה? מה מתרחש בתוכי? מה קובע את ההחלטות שלי? על מה מבוססת החשיבה שלי? מאיפה צצים בתוכי רצונות חדשים? איפה המקור של הדחפים והמניעים הפנימיים שלי? לא לימדו אותנו את כל זה. להיפך, אף אחד לא טרח להקנות לנו את היכולת לקשר הדדי נכון, ואת התוצאות של ה"חינוך" הזה אנחנו רואים בחיי היום יום שלנו.

זאת הסיבה מדוע בזמן האחרון המדע החדש קיבל את ההתפתחות שלו, שזה החינוך האינטגרלי.

אנחנו רואים איך עולה רמת הפשיעה, הכפייה והאלימות במשפחות, ושאר הצרות הסוציאליות שעולות לנו בבריאות, בכסף ובאנרגיה נפשית, ומזמינות פחדים וחוסר וודאות. אם היינו משתחררים מהם, היינו משחררים כוחות גדולים של החברה, היינו חוסכים מיליארדים לשיפור החיים.

לכן, החינוך האינטגרלי מדבר על כך שאף פעם לא צריך לעסוק באדם באופן אישי וישיר. אלא צריך רק לתת לו דוגמאות טובות, אפילו ללא מילים. כך גם ילד מסתכל על הגדולים, מחכה אותם ובאופן כזה גדל. אם נשׂים אותו בין החיות הוא יהפוך להיות דומה להן. לכן צריך לייצב סביב האדם חברה נכונה, בזה טמון כל המקור של העתיד הטוב של החברה שלנו.

אנחנו מפתחים באופן פעיל את השיטה הזאת ולאחר בית הספר מלמדים את הילדים, מיהו האדם, מהי הפסיכולוגיה שלו: איך הוא מקבל החלטות, מדוע הוא חושב דווקא כך על עצמו ועל האחרים, מדוע הוא מחשיב חלק מהאנשים לידידים שלו וחלקם לאויבים וכדומה.

אנחנו מלמדים את הילדים לשבת במעגל, ולא רק מאחורי שולחנות לימוד ולנהל שיחות משותפות. אם מישהו עושה טעות או מעשה רע, אנחנו מארגנים מעין בית משפט שבו הילדים, כל אחד בתורו, משחקים תפקידים של שופט, עורכי דין, עדים, צופים, חבר מושבעים.

חילופי התפקידים מאפשרים לכל אחד להסתכל על עצמו ועל האחרים מהצד, בכך "שמתלבש" בכל מיני דמויות, נמצא במקומם, בזה ששיחק את תפקידם ומניסיונו האישי בדק מי צודק. הודות למשחק התפקידים הזה, האדם הקטן מתחיל להבין את האחרים, הוא תופס שיכולה להיות גם נקודת מבט שונה על הדברים. וחוץ מזה, אנחנו מלמדים את הילדים שכל בעיה צריך לפתור במשותף.

בסופו של דבר הם מתפתחים בצורה אינטגרלית, בכך שמבינים איך לבנות ביניהם יחסים נכונים. ואז כבר לילד הרבה יותר קל לשמור על יחסים טובים עם כולם. בכך שהוא "מתלבש" באחרים הוא רואה שהוא לא יכול שום דבר וגם לא צריך לעשות שום דבר עם היצר הרע שלו, צריך רק להתעלות מעליו ביחסים טובים זה עם זה.

כך הילדים מגיעים לתיאום עם הטבע, קיימים בהם גם החיובי וגם השלילי, והאיזון ביניהם יוצר חיים. באופן זהה פועם הלב שלנו, כך גם הריאות מתכווצות ומתרחבות, הכול כפוף להרמוניה של ניגודים: המינוס והפלוס כל הזמן מתחלפים ביניהם. ולכן, במקום להרוס את האגו שלנו, אנחנו צריכים להשתמש בו בצורה נכונה בעזרת הכוח השני. כשאנחנו מביאים אותם לאיזון, החיים שלנו מתמלאים בהרמוניה.

באופן כזה הילדים שלנו מקבלים "תוספת" נפלאה להתפתחות שלהם. הודות לכך עולים הציונים שלהם בבית הספר, וחלקם כבר בגיל 13 מתקבלים ללימודים באוניברסיטה. מפני שהחינוך האינטגרלי פותח בתוך האדם כאלה יכולות, שעליהן הוא אפילו לא חשב קודם לכן.

ידוע, שמוח האדם משתמש רק ב- 3-5% מהפוטנציאל שלו. ואילו כאן העוצמה פתאום גדלה, בזכות כך שהיא עובדת עם שני כוחות ומאזנת אותם.

כמו כן, האלימות בכיתות פוחתת, נפסקים הוויכוחים האלימים, והתפרצויות בודדות מסתיימות במהרה ומאפשרות להסיק מסקנות לעתיד, כי הילדים מיד דנים עליהן במעגל.

מה שנוגע למורה, הוא לא מתעלה מעל לתלמידים, אלא יושב יחד איתם באותה הרמה. התפקיד שלו, זה להתחיל בדיון ולכוונו לכיוון הנכון. פעם, בעולם עתיק, הלימודים התנהלו בצורה כזאת, בשיחות ובדיונים. הודות לכך האדם רוכש כוח יצירתי ומועיל.

מתוך ההרצאה בצ'ילה, 01.05.2012

ידיעות קודמות בנושא:
ההקדמה לאדם
למדוד את עצמי
בונים סביבה עבור כולם