לבוש חדש

שאלה: מתי אנחנו מדברים על תהליכים כלליים של הבריאה, ומה בדיוק החלק של האדם בכל התהליכים האלה, מה בעצם התפקיד של האדם בכל הכניסה לתהליכי העל האלה? כאילו שיש לנו פה איזו ספינה אחת גדולה ששטה ומשייטת, והאדם בתוכו מתרוצץ ועושה הרבה מאוד פעולות.

תשובה: אנחנו נמצאים במצב שכל אחד מאיתנו מדמה לעצמו עולם שלם. זה עולם המדומה כי הוא כך קם ומופיע בתוך האדם. מהו העולם באמת מחוץ לנו? – אנחנו לא יודעים. העובדה, שאם החושים שלי היו יותר חדים או היו לי חושים נוספים, אז הייתי רואה תמונה אחרת לחלוטין.

אנחנו רואים זאת אצל בעלי החיים, שיש להם חושים שונים ואז הם רואים צורה אחרת. הנחשים רואים דרך חום וקור, יש להם חושים שהם אינפרא. הכלבים רואים תמונה של ריחות. יש כאלה שרואים תמונה של תזוזת האוויר, וחוץ מזה לא רואים. יש כאלה שאם לא זז שום דבר אז הם לא רואים, ואם משהו זז אז רק בתזוזה הזאת, הם מיד תופסים את ההבדל בין מצב למצב, כמו גלאי. זאת אומרת, יש הרבה צורות שונות, יכולות שונות, בתפיסת העולם, ובוודאי בתפיסת המציאות.

אנחנו חושבים שכבר יש צורות חיים שהן בנויות לא כמונו, בצורת קיום החלבון, למשל סיליקון או כל מיני דברים כאלה, כותבים על זה מדענים ויש להם לזה איזה יסודות. אנחנו גם יכולים לתאר לעצמנו שיש צורות, תפיסות, שאנחנו לא יכולים לתפוס ולא לראות ולא לדמיין לעצמנו, אבל אנחנו מבינים שגם זה יכול להיות, כי אנחנו רואים כבר שקיימות צורות כאלה, שאין בנו אבל יש באחרים.

בסך הכול, העולם שאנחנו רגילים אליו, איך שאני מתאר אותו, זו תמונה שאני מצייר לפי החושים שלי, לפי הרצון שלי, לפי איך שהמוח שלי קולט ומייצב לי, וכך אני מרגיש. אני מדבר רק על תמונת העולם, מה שאני תופס כצורה שלו, אני כבר לא מדבר על איך אני מפענח את הצורה הזאת. מכל שכן אני לא מדבר על מה זה רע ומה זה טוב, שאני עם התפיסה שלי, עם החינוך שלי, בהתאם למצב שאני חי, למורל, להתפתחות החברה, ההתפתחות הסביבתית, איך אני מסתמך על זה ואיך אני שמגלה את העולם, רואה דברים רעים או דברים טובים והיחס שלי אליהם.

אפשר לומר, שהיחס שלי בתפיסת המציאות הוא יחסי במאה אחוז. זה תלוי בתכונות שלי ובכל מה שרכשתי וזה תלוי בגובה המנטלי שלי ובכל. ולכן אני לא יכול להגיד שום דבר קבוע על תמונת העולם ולהתייחס לזה כמו אל דבר מוחלט. כאן מגיעה השאלה, איך בכלל היחס שלנו צריך להיות לעצמנו ולעולם ולאחרים אם זה כל כך רפוי, אם זה כל כך תלוי באוויר?

נניח שאנחנו יכולים לשנות את האדם, הייתי לוקח אדם והייתי יכול לשנות בו את כל התכונות שלו, כל החושים שלו, הייתי מסדר ומכייל אותו, אז הוא היה רואה ותופס, מבין ומרגיש כל מיני דברים שונים, זרים, כאלו וכאלו. זה במסגרת העולם הזה. אבל השאלה, אם אנחנו מדברים על כך שיש עוד עולמות ששם תפיסת המציאות היא שונה לחלוטין, כך שזה לא על ידי שינוי שיש בנו שאנחנו משהו משנים ואז העולם משתנה, אלא לשם אנחנו יכולים להיכנס בתנאי שאנחנו מתלבשים במשהו חדש. זאת אומרת, שלא נשאר ממני הנוכחי חוץ מאיזה ניצוץ אחד, יסוד שלי, וכל היתר אני כאילו מתלבש באיזה גוף של מי שבא ממאדים או מאיזה כוכב אחר.

חכמת הקבלה מלמדת אותנו איך אנחנו יכולים, קודם כל להביא את עצמנו למצב ניטרלי. ומהמצב הניטרלי להגיע למצב שאני יכול להיות בכל מקום שולט, ובכל מקום יודע איך להחליף את היוצרות שבי על מנת להתקרב לאמת. "אמת" זה נקרא משהו אבסולוטי לכל העולמות, לכל הנבראים, לכל סוגי הערכים והתכונות והחושים וכן הלאה. מה הוא האבסולוט הזה? האבסולוט הזה נקרא אצלנו "בורא", "א-לוהים". זה הקבוע, שמוגדר בחכמת קבלה בצורה מאוד מאוד ברורה וניתן לנו כמודל לחיקוי ומטרה להשגה.

מתוך התוכנית "מקובלים כותבים", פרקטיות בחכמת הקבלה, חלק ד', 5.1.2015