קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: מדוע לימוד לא נכון של התורה יכול להזיק, עד כדי "סם המוות"?
תשובתי: לימוד לא נכון של התורה, זה שימוש לא נכון במערכת שנועדה לעשות תיקון הדרגתי של הרצון לקבל. ובמקום זה היא מרחיקה מתיקון את אותו החלק שמיועד לתיקון. באופן כזה, היא מאריכה את הדרך וממלאת אותה בייסורים, דבר שגורם להרבה מאוד צער לבורא שאוהב אותנו. לכן הדרך הזאת היא אינה רצויה.
מנקודת מבטו של האגו של האדם, הדרך הזאת גם כן אינה רצויה מפני שהיא גורמת לו לייסורים. אבל אם אנחנו מדברים על צורת ההשפעה ומעריכים אותה ביחס לבורא, אז צריכים לראות כמה הוא סובל.
אם אנחנו לא היינו משתתפים בעצמנו במערכת התיקון, אלא היינו מיתקנים על ידה בצורה לא הכרתית, אינסטינקטיבית, כמו הטבע הדומם, הצומח והחי, אז לא היה קיים עבורנו שכר ועונש. המערכת לא הייתה משתנה ביחס אלינו, אלא הייתה דוחפת אותנו בכיוון אחד על ידי החוקים המוחלטים הנוקשים שלה, כמו רכבת שנוסעת על המסילה.
אבל מפני שבדרגת ההתפתחות של האדם, הנברא בעצמו משתתף בתהליך הזה, אז הוא צריך לקבל רגישות מיוחדת נוספת של השפעת המערכת עליו. ולכן בנברא מתפתחים רגשות והבנה של המערכת הזאת, כלומר של הבורא, שנמצא מצידה השני של המערכת. "ממעשיך, הכרנוך" ומתחברים עימו.
אי אפשר להשיג שום אבחנה בדרך הזאת, אפילו הקטנה ביותר, אם לא טועים תחילה. השאלה היא רק בכך, כדי להשתדל כל הזמן לטעות רק בכוח ולא בפועל.
אם כתוב, ש"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", אז הטעויות כבר הוכנו עבורי בכל צעד ושעל ואני חייב לחטוא. אבל אני מכין את עצמי, משתדל, נזהר ומפחד לחטוא, כלומר מפחד להתנתק מההרגשה של "אין עוד מלבדו" ו"טוב ומטיב". אני מפחד שאפסיק להשתוקק לאהבה והשפעה, לא אוכל להתעלות מעל לרצונות שלי, מעל המחשבות האינסטינקטיביות שלי, כלומר מעל לדרגת ה"חי" שלי.
דרוש לי בירור עצמי, הכרה עצמית. אני כל הזמן רוכב על החמור שלי, על הרצון האגואיסטי (החומר) שלי, ועושה השוואה מה מרגיש ומה חושב החמור הזה, ומה הייתי רוצה להרגיש ואיך לחשוב. באופן כזה אני מגלה את החמור שלי יחד עם האדם שבי.
"אדם ובהמה תושיע ה'", ואז בצורה כזאת אני מתקדם. אז הטעויות שלי בדיוק מביאות אותי להצלחות שלי ועוזרות לי להתקדם. הטעויות וההצלחות שלי מתגלות בי כקווים שמאל וימין. במקרה כזה, שניהם לגיטימיים ומשלימים בצורה נכונה זה את זה, כי ללא טעויות לא הייתי מגלה אבחנות חדשות ולא הייתי מבין איפה אני נמצא.
אני חייב לעשות עבירות וגם מצוות, מפני שאחד בלי השני לא קיים. הכול מתחיל מגילוי הרע. אבל טוב היה, אם הייתי מגלה את הרע הזה כבר בתוך המאור. מגיע המאור ועוזר לי לראות את החושך, ולא שהחושך מתגלה בעצמו, כאשר אני תחילה לא מבין שזה חושך, ומתחיל בדרך ארוכה של ייסורים להתקדם אל האור.
לכן המקובלים והתורה נותנים לנו עצות, איך אנחנו צריכים להכין את עצמנו לגילוי נכון של העבירות, לגילוי הרע.
מתוך שיעור על "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", 24.12.2012
ידיעות קודמות בנושא:
לכבד כל אחד שנותן יגיעה בדרך הזאת
לסובב את המטוטלת לאחור
לגלות את השקר הארסי של האגו
