הקבוצה תומכת בכל אחד, בהתאם לכמה שהוא נאמן לה. כשהאדם מוסר את עצמו לקבוצה, הוא הופך להיות עבורה לנכס גדול מאוד. כי הרי זה לא עוד כוח אחד, ברוחניות כל אחד הוא כמו הנשמה הכללית של אדם. כל נשמה משׂיגה את כל הנשמות ומציגה עצמה כמלכות דא"ס. לכן כל אחד שמשתדל לעלות למעלה מהדעת, מעל לאגואיזם ולמסור עצמו לידי הסביבה הנכונה, מביא עימו כוח גדול מאוד. דרכו כבר ניתן למשוך את המאור המחזיר למוטב.
לאחר שהאדם נכלל בקבוצה אסור על האדם לבקר את מצבה הרוחני, הוא צריך לדאוג לחיזוקה של הקבוצה, גם בצורה פנימית וגם בצורה חיצונית. מבלי לדחות את הקבוצה, הוא חייב להמשיך לתמוך בה על ידי השתתפות ודוגמה אישית שלו. האדם מבין יותר ויותר טוב, שלהשׂיג רוחניות ניתן רק דרך הקבוצה. שם זה מקום השבירה ושם גם מקום התיקון, שם נמצאים גם הבורא וגם הנברא, הנשמה הכללית של אדם. הכול נכלל בקבוצה, היא המערכת שנבראה על ידי הבורא, ואין לנו צורך בשום דבר אחר.
מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 24.10.2010
ידיעות קודמות בנושא:
לא ניתן להסתיר זאת
בדילוג מעל עצמי, אני עולה
===== לגעת בקליפה אחר קליפה של החבר – ולהרגיש אותם נצבתות בתוכך…