לא לנתק את הקשר עם הבורא

שאלה: מה ההבדל בין מצב שאני לבד דורש להימצא בהרגשת "אין עוד מלבדו", לבין דרישה עם החברים?

תשובתי: אני דורש לבד מהבורא להרגיש אותו כמקור שלי, כ"אין עוד מלבדו", וכל הזמן, אני מחזיר את עצמי לזה. ברגע שאני מגיע למגע עם הבורא ואומר שזה הוא שמביע את ההרגשה שלו, את המחשבה שלו בתוכי, אני מקבל את ההרגשה והמחשבה הזאת כשלי. אבל ברגע שהבנתי את זה ו"רשמתי על חשבוני" בתוכי, אז מיד מתנתק הקשר עם הבורא ומגיע הרגע הבא. לכן בכל רגע עלי לעשות את אותו הדבר. וכך לחזור בהדרגה אל הבורא, כדי להשיג שוב מצב שבו הוא תמיד ובכל דבר מהווה את המקור שלי.

אם אני עושה את זה דרך הקבוצה, אז המאמצים שלי הם קצת אחרים. הם קשורים עם יצירת כלי משותף שבתוכו אנחנו רוצים לגלות את הבורא, כדי שיתגלה לנו ובאמת נוכל להשיג את גדלותו. אבל אנחנו מגלים את גדלותו על פני הניגודים שלנו. עד כמה שאנחנו מרגישים רחוקים זה מזה, עם כל מיני מחלוקות ובעיות בינינו, במידה הזאת בהתגלות של הבורא אנחנו מרגישים את הגובה שלו, את ההתעלות שלו מעל הבעיות הללו.

מתוך שיעור עם הכלי העולמי, 11.02.2019