קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
כתבי רב"ש כרך א', מאמר י"ט "ענין שמחה":
"ועכשיו הוא לא רוצה מה', שיתן לו משהו. אם כן הוא לא מבקש משהו מה'. וכל מגמתו עכשיו הוא, רק שהוא רוצה לתת תודה לה'. נמצא, שיש לו עכשיו דביקות בה', כי הוא עוסק בהשפעה. אם כן על ידי זה נמשך אליו מתוך הדביקות בחינת שמחה ושלימות, מכח שהוא דבוק עכשיו בשלם."
אבל איך אפשר להידבק בשלם? אני הרי מרגיש בתוכי חסרונות טוטאליים ואין שום דביקות בשלם. הייתי מוכן להידבק בשלם כמו שתינוק נדבק לאימא, אבל מתגלה לי תמונה הפוכה, לגמרי בלתי שלמה: חוסר בכול, אין שום דבר, "קו שמאל" בצורתו הקיצונית ביותר. ואז "מעל לדעת" שלי אני נדבק בבורא. זה נקרא "דביקות" בשלם. למרות ההופכיות הגמורה והמלאה במוחא ובליבא שלי, אני עולה לשלמות ובהשתוות מגלה אותו.
הרגשת השלמות יכולה לרכוב רק על פני הרגשת חוסר השלמות. לא יכול להיות זה בלי זה. פשוט שני הדברים הקיצוניים האלה לא מתגלים בי יחד, אלא לסירוגין: פעם "לילה", פעם "יום", פעם "ערב", פעם "בוקר"… כך אני מתגלגל ביניהם, עד שכל הדברים האלה מתחברים למצב אחד, שבו כל הפריטים תומכים זה בזה: אין הבדל בין "לילה" ו"יום", ו"חשיכה כאורה יאיר". ואז יהיה אצלי יום שכולו טוב, "24 שעות" של שלמות.
שאלה: אבל איזו שלמות היא זו, אם בתוכי מתנהלת מלחמה?
תשובתי: להיפך, אני לא מרגיש את המלחמה, אלא את ההנאה. כי רק בצורה כזאת אני עולה מעל לספקות ונמצא בהשפעה. דווקא העלייה הזאת מעל להתנגדות הפנימית, מעל להתנגשות עם עצמי מוכיחה שאני חי בתוך האמת ולא בשקר.
שאלה: מה הם הסימנים של השלמות הזאת?
תשובתי: שאני לא צריך כלום חוץ מהמצב הזה. בכלים שלי שורה "צמצום א'" וריקנות טוטאלית, חושך, כמו ב"חור שחור". ולמעלה מזה אני מרכיב, מייצב שלמות, שם נשפך אור, שם אני כולי נמצא בהשפעה.
כך כל החושך שלי, כל ה"חור השחור" שלי, אם אני משתמש בו נכון, בכך שעולה מעליו, הופך פתאום למקור של אור אין סוף.
אני בהכרח זקוק ל"דיפול" הזה של שני ההפכים, של מינוס אין סוף ופלוס אין סוף. רק בתנאי הזה אני בטוח שאני אוחז באמת. ולהיפך, אם הפלוס אינו רוכב מעל למינוס, אז זה לא "קו אמצעי" ואז פשוט אין לי קריטריונים למדידה. השמחה תמיד נבדקת מול החיסרון, שלמות מול חוסר שלימות. ורק מתוך החושך אני משיג את האור.
מתוך שיעור על מאמרו של רב"ש, 25.02.2013
ידיעות קודמות בנושא:
דבקות זו תמיד הפתעה
הסתרת השלמות ואפילו חסרונה
ויהפוך הנֶגע לעונג…
