לא להיכנע לדכדוך

שאלה: אני לומד כבר שנתיים את חכמת הקבלה. באופן קבוע רודף אותי רגש של חוב, של אשמה, על כך שאני משקיעה מעט בעשירייה. אני נאלצת לסנן כל רגע מחשבות ורצונות. הפסקתי להיות מאושרת. האם זה לא נכון? הרי אתה אומר שמקובלים הם האגואיסטים הגדולים ביותר, אוהבים ליהנות.

תשובתי: בשום אופן את לא צריכה להגביל את עצמך בתענוגים. מטרת הבריאה ליהנות לנבראים. אדם לא צריך להיות במצב מדוכא אף רגע. אם המצב הזה מגיע ומשתלט עליו, זה לא טוב. על המצב להיות מוגבל בזמן ובעוצמה, מפני שעל ידי הדכדוך שלך את באה בטענה לבורא, על כך שהוא הביא אותך לעולם ומחייב אותך לסבול.

במה מסתכמת תכונת ההשפעה והאהבה שלו? היא צריכה להתגלות גם עכשיו, בכל מיני מצבים, כל אחד וכולכם יחד צריכים להרגיש מאושרים לחלוטין, מפני שהבורא כל הזמן מכוון אתכם רק לטוב. לכן נאמר: אפילו אם חרב חדה מונחת על צווארך, אתה בכל זאת צריך להאמין שזה לטובה והבורא יציל אותך. דווקא הכוח הזה מוביל אותך קדימה ומציל. את צריכה להיזהר ממצבים של דכדוך, במיוחד בקבוצה. אם הקבוצה יושבת וסובלת זהו פשע רוחני נורא. בשום אופן לא! להיפך, לתמוך בשמחה, באופטימיות.

שאלה: לפעמים במצב של ירידה נדמה שכל העולם קורס. כיצד לעבוד עם מחשבות במצב כזה?

תשובתי: אני מבין אותך, העולם באמת קורס. אבל זה כל העולם ולא אנחנו. אנחנו יודעים בשביל מה העולם הזה קיים וכיצד עלינו לפעול כדי להביא לעולם את שיטת ההצלה, שתלויה רק בשינוי הכוונה שלנו, התודעה שלנו, הרצון שלנו, הקשר שלנו. דווקא בקשר שלנו זה עם זה ועם הבורא תלויה הצלת העולם, אז גם נרגיש בעולם העליון.

מתוך שיעור וירטואלי, 3.02.2019