לא להבין אלא להשיג

זוהר: פרשת תצווה, סעיף קל"ב-קל"ג: וענף עץ עבות, הם שלושה, ג' קווים,חג"ת… וערבי נחל, הם שניים, נצח והוד, שאין להם ריח וטעם, כשוקיים בבני האדם. לולב, יסוד, לוקח וכולל כולם, בדומה לחוט השדרה בגוף. במינים אלו, שכנגד חג"ת נ"ה, צריך האדם להראות לפני הקב"ה. העלים שבעץ התמר רומזים על כל שאר הצבאות, שמתאחדים באלו הכינויים, שהקב"ה נקרא בהם.

ספר הזוהר אינו מיועד להבנה, אלא להשׂגה. ההשׂגה מסמלת שאני משיג את התיקון של הרצון שלי, מתחיל להרגיש, לראות, ואז כבר להבין. אך עד אז, לא. הרי אין לי "במה" להבין זאת, אין לי את אותן התכונות, שעליהן מספר הזוהר. הרי לא מדובר על לולב, אתרוג ושאר הצמחים, המוכרים לנו מהחיים האלה. ספר הזוהר מספר על כוחות שבעולמנו מקבלים צורה כזאת, צורת ענפים. אך הוא מסביר לי על השורשים שעליהם אינני יודע דבר, לא היכן הם ולא מה הם מתארים מעצמם.

לכן אני שומע ולא מבין דבר. ברור לי רק דבר אחד, שמדובר על מציאות שאינני תופס אותה כלל. או שאני מתאר ומדמיין לעצמי תמונות של העולם שלנו, וזו כבר גישה פסולה לחלוטין. לכן נשאר לי רק דבר אחד: לחשוב על זה שעלינו להתאחד, ובאיחוד והקשר בינינו לגלות על מדבר ספר הזוהר. זהו סיפור על הקשר במערכת העליונה, על הבורא שמתגלה בתוכה.

לכן בעל הסולם כותב ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", בסעיף קנ"ה, שהמקובלים כתבו ספרים לא רק לעצמם בכדי לחלוק ביניהם בידע, אלא גם עבורנו בתור "סגולה". ואפילו שאיננו מבינים דבר, אך קוראים אותם עם כוונה להשיג את המציאות העליונה שעליה מסופר בהם, אז אנחנו מעוררים על עצמנו אור מקיף, המחזיר אותנו למוטב, אל הבורא. האור הזה מתקן אותנו, נותן לנו במקום כוונה למען עצמו כוונה על מנת להשפיע, ואז אנחנו מתחילים להרגיש את המציאות העליונה שנמצאת בתכונת השפעה, העולם הרוחני.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 04.06.2010

רשומות קודמות בנושא:
למי מתגלה ספר ה"זוהר"?
לא ניתן להבין את ספר הזוהר בעזרת השׂכל