לא כדאי מה שלא נחוץ

כנס רומא. שיעור מס' 2.

שאלה: אם אני מתוקן, אז אני רואה מסביבי את העולם מתוקן. אבל אם אני רואה מסביב רק סבל, כיצד עליי להתייחס לכך?

תשובה: הקיום שלנו הוא דואלי. מצד אחד, הגוף שלנו שייך לדרגת ה"חי", ומצד שני, הרצון שאנחנו מפתחים שייך לדרגה גבוהה יותר, דרגת ה"אדם".

על העולם שאנחנו רואים מסביב נאמר: "כולם כבהמות נדמו". האדם בעולם שלנו לא סתם דומה לבעל חי, הוא אפילו יותר גרוע. הרי בעלי חיים, לפי הטבע שלהם, מטפלים בקיום שלהם באופן אינסטינקטיבי. אין להם דחף בלתי מרוסן לאכול, להמציא ממתקים, מעדנים וכו'. לחמור מספיק הדגן או העשב שלו. אם תיתן לו במקום זה לחם, הוא לא ירצה. בנוסף לכך, אין לחיות דחף לתענוג יתר ממין, הם פועלים בצורה אינסטינקטיבית, מתרבים במועדים המוגדרים לשם כך על ידי הטבע. הם לא צריכים ארמונות, הם מסתדרים מצוין במחילות. הקיום הבהמי הוא כזה.

לעומת זאת, לאדם יש רצונות מוגזמים, כדי לגלות בסוף התפתחותו שהם הובילו אותו למבוי סתום. זה מה שאנחנו מגלים כיום.

ולכן, כאשר אנחנו רואים אנשים סובלים, עלינו לחלק את הקיום שלהם לשני חלקים. מה האדם צריך ברמת החי כדי לחיות חיים בריאים, נורמליים? – דיור, אוכל, בגדים, משפחה ותנאים הכרחיים. כמובן, אנחנו לא יכולים להיות כמו לפני אלף דורות. לכל אדם בעולם אני צריך לאחל תנאים סבירים, ולא יותר. הרי החוק הכללי של הטבע אומר: ברמת החי עליך להבטיח את הקיום שלך, וכל הרצונות האחרים, המחשבות, הכישרונות, הכול שיש לך מעבר לזה, להפנות לעלייה הרוחנית.

לכן, אם לדבר על העולם הבא, על החיים עד גמר התיקון, כאשר העולם הזה ייעלם מהרגשתנו, אנו נספק לאנשים את ההכרחיות הדרושה לקיום הגשמי, וכל השאר נכוון להתפתחות הרוחנית.

אם אנחנו היום היינו מארגנים את חיינו בצורה כזאת, היינו מגלים שיש בעולם שלנו הכול, כדי לספק תנאים גשמיים סבירים לכל אחד משבעה מיליארד. רוב שעות היום היינו פנויים מעבודה גשמית, כדי ללמוד ולממש את העבודה הפנימית, הרוחנית בשינוי עצמי. לכך אנחנו חייבים לשאוף.

אני לא יודע כיצד זה יתממש בפועל, אבל אני מאוד מקווה שאנחנו נצליח להסביר לאנשים: זו דרך החיים הנכונה בעולם שלנו. על ידי המשבר וההסברים אנחנו נגיע ל"קו האמצעי", למצב שבו העולם יקבל את זה.

מתוך שיעור מס' 2 בכנס ברומא, 30.09.2012

ידיעות קודמות בנושא:
אילו רצונות למלא?
בציפייה לאושר
ושוב על ההכרחיות