לא חשוב מה כל אחד מרגיש בתוכו!

שאלה: מה זה נקרא, שתלמיד מסתיר את עצמו מהרב?

תשובתי: אדם לא מסוגל לפתוח את עצמו אפילו לעצמו, ובוודאי שלא לפני האחרים, כולל המורה. אבל התלמידים חייבים לברר את המצבים שמופיעים ומתרחשים ביניהם. על זה הם חייבים כל הזמן לשאול ולברר, לא על כל אחד באופן אישי, אלא על היחסים ביניהם.

בעבודה הרוחנית יש כזאת תופעה, שלתלמיד יש הרבה שאלות, אבל משום מה הוא לא שואל אותן, אלא הולך איתן בבטן בפנים. ואפילו שזה מייסר אותו ולוחץ עליו והוא נמצא ברוגז ובכעס, הוא לא מסוגל להוציא מתוכו את השאלות האלה ולשאול אותן. כך זה קורה לכל אחד כשהוא מברר את השאלות לבד בצורה אישית עם עצמו.

אבל חייבים לברר את השאלות האלה בין החברים וכך גם לשאול עליהן. אם זה מגיע לא בצורה אישית, אלא כללית, שזה מתגלה בכלי שנמצא בינינו, אז זה חייב להיות מבורר.

מה שכל אחד ואחד מרגיש בתוכו, זה לא חשוב. ומה שאנחנו מרגישים בינינו, זה הכלי לגילוי האור וזה מה שחשוב! העבודה בקבוצה היא בזה, כדי להעביר דגש ממה שאני מרגיש בתוכי, למה שאני מרגיש כלפי האחרים ומה שקורה בינינו.

כאילו שאנחנו מסתכלים במשקפת וצריכים כל הזמן להעביר את הפוקוס מעצמי לכולם בכללות, לכל הקבוצה: למה שקורה בינינו ולא בתוך כל אחד ואחד.

ואז אני אבין, שיחס רע שלי למישהו אחד פוגע בכל יתר הקשרים בכל הקבוצה. לכן, לא יכול להיות דבר כזה שאתה לא אוהב מישהו אחד, ואילו את האחרים אתה אוהב. אין דבר כזה, מפני שבזה אתה כבר מקלקל את כל היחסים. לכן אי אפשר לסבול דבר כזה וחייבים לתקן את זה.

מתוך שיעור על איגרת של בעל הסולם, 04.04.2014

ידיעות קודמות בנושא:
האם המורה יכול להיות אמת מידה לתלמיד?
הקשר של המורה עם התלמיד
ניסיונות נואשים לפענח את הרב