דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / לא חג בלוח השנה, אלא קפיצה רוחנית

לא חג בלוח השנה, אלא קפיצה רוחנית

שאלה: מה המשמעות של הכלים שאנחנו רוכשים מהמצרים?

תשובתי: בלי הכלים האלה אנחנו לא יכולים לגלות את האור, את הבורא, כי אנחנו רק משנים את הכוונה. מצרים, היא כוונה על מנת לקבל. וארץ ישראל, היא רצון לבורא (ישר-אל). אותו הרצון שהיה במצרים הופך ממצרים לישראל על ידי שינוי הכוונה. יש לנו רק רצון אחד. כאשר אנחנו מגלים אותו לראשונה הוא נראה לנו כבבל העתיקה. שם הכול מבולבל, הכול אגו אחד גדול שבתוכו הכול התערבב. בפעם הראשונה אנחנו יוצאים מתוך האגו הזה בזכות שיטת אברהם, רוצים להתעלות מעל הרצון לקבל שלנו, מתנתקים ממצבנו הקודם עד כמה שאפשר.

הכיוון הזה נקרא "אברהם", הוא מוציא אותנו מבבל, מנתק מהאגו הרגיל הגשמי שלנו. בהתחלה, כאשר האדם מגיע לקבוצה מלמדים אותו כיצד לעבוד מעל האגו שלו ולהתחבר עם החברים. הוא משתדל לעשות זאת ופתאום יש לו ירידה גדולה.

זאת כניסה למצרים, לכוונות יותר אגואיסטיות, יותר אכזריות. הוא רוצה למשוך לעצמו את כל העולמות, זאת כבר כוונה יותר אגואיסטית, יותר מכוונת. גם את חכמת הקבלה הוא רוצה לנצל לטובתו האישית, וזה נקרא שליטת פרעה עליו.

כשהוא ממשיך לעבוד, הקבוצה ו"האור המקיף" משפיעים עליו. הוא לא מרגיש את האור, אבל הוא שם לב לתוצאות השפעתו, הוא מרגיש שהוא חייב לצאת מתוך האגו, להשתחרר ממנו. הוא משקיע מאמץ, עובר שבירות, בעיות שונות שעוזרות לו להתנתק מהאגו.

לפעמים הוא נופל עמוק לתוך האגו של עצמו ולפעמים הוא מתנתק ממנו ומתעלה מעליו. כך הוא עובר עליות וירידות. כך פרעה, האגו, מקבל מכות עד שהאדם מתנתק ממנו.

הניתוק הראשון מהכוונה האגואיסטית נקרא "יציאת מצרים". בדיוק את זה אנחנו מקווים לעבור כולנו ביחד בחיבור בין כולם. אני מקווה שחג הפסח הקרוב לא יהיה סתם חג בלוח השנה, אלא אנחנו נוכל לעשות בו קפיצה רוחנית.

אז מה משתנה בתוך האדם? בהתחלה, אותה בבל הופכת להרגשה שאני נמצא במצרים, בהרגשת השעבוד של הרצון לקבל. הכול תלוי בתפיסת האדם. בבבל כולם פעלו בתוך האגו שלהם וזה נחשב לדבר רגיל, כי זה הטבע שלנו.

אבל אני לא הסכמתי עם זה ורציתי להתעלות מעל האגו. כשהשתדלתי לעלות מעליו, אני עברתי מבבל לארץ כנען, ארץ ישראל בעתיד. ופתאום הרגשתי שם שאני לא מסוגל להתעלות מעל הרצון לקבל שלי, אני חייב להיות בתוכו, אחרת אני לא אתקדם. זאת אומרת, שאני נכנס למצרים.

וכאשר אני רואה שעליי לשנות את הכוונה מ"על מנת לקבל" ל"על מנת להשפיע", זאת כבר עבודה כדי לצאת ממצרים, עד שאני מצליח להתנתק ממנה. הניתוק מהכוונה "על מנת לקבל" הוא יציאת מצרים. ואז אני לא יודע מה לעשות, אני התנתקתי, ומה הלאה? מאותו הרגע אני מתחיל לרכוש כוונה "על מנת להשפיע" על אותו הרצון שהיה לי במצרים. לכן, כל מצווה שאני עושה, כל פעולה על מנת להשפיע היא "זכר ליציאת מצרים".

אני משתמש באותו הרצון שהיה בבבל ואחר כך הפך למצרים, אחר כך למדבר סיני ובסוף לארץ ישראל. הרצון נשאר כמו שהוא, אבל הכוונה כל פעם משתכללת.

מתוך שיעור על פי "שאלות ותשובות", 03.04.2014

ידיעות קודמות בנושא:
הארץ המובטחת במָקום של המדבר
פסח, מצה ומרור
עם מה אנו יוצאים ממצרים?

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest