קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
הטענה הרגילה והתמידית מצד התלמידים כלפי המורה, היא על כך, שהוא אינו מקדיש להם מספיק תשומת לב, שלפי דעתם מגיעה להם. אבל, כל העניין הוא, בחוסר הכלים מצד התלמידים, שבעקבות כך הם אינם מסוגלים לספוג יותר, ולכן אינם מרגישים שמקבלים אפילו יותר ממה שצריך, אך לא מצליחים להתעורר מעצמם.
המורה לא צריך להגיע כדי לעורר את התלמידים. זה לא יעזור, כי את ההתעוררות מקבלים מלמעלה. ואני מגיע למקום שבו אנשים כבר מוכנים והתעוררו, ואז אני יכול לעזור להם להתארגן ולהתחבר טוב יותר. אבל מקודם הם חייבים להשקיע את המאמצים שלהם.
התלמיד אינו מבין, שאין לו במה לקבל את מה שהמורה נותן, אין כלי. לא צריך לחכות שאני אבוא ואעורר אתכם, אי אפשר להתעורר בדרך כזאת אם לא הכנתם מראש את החיסרון. וברגע שתהיה כזאת נכונות, אז ודאי שאני אגיע.
מתוך שיעור על אגרת א' של בעל הסולם, 27.01.2013
ידיעות קודמות בנושא:
יש צורך באיזון נכון בעבודה
"חקוקים אתם במורשי לבבי, כל היום וכל הלילה"!
כמו התלמיד, כך גם המורה שלו
