דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / לאסוף בתוכי את כל העולם

לאסוף בתוכי את כל העולם

שאלה: בזמן שבעלי הזוהר, רבי שמעון ותלמידיו, למדו יחד במערה, ולאחר מכן, כשהיו קבוצות קטנות של מקובלים, היה ברור להם שכל אחד מהם תלוי בשני במחשבות, ברצונות ובכוונות. הם היו בעצם היחידים בעולם שעסקו בזה. והיום אנחנו לומדים יחד עם מאות אנשים שבכלל איננו מכירים…

תשובתי: אני מסתכל על כל העולם כעל חלקי הנשמה שלי. ודאי שאינני רואה את זה כך, אך אני צריך לתאר לעצמי שזה כך ולהתייחס לכולם בהתאם. על אף שיש שם שונאים, אויבים ומי לא, אך כל זה – אלה התכונות הפנימיות שלי. אילו הן היו מתוקנות, הייתי רואה עולם מושלם, עולם אין-סוף. לכן אני צריך להתייחס לכל הדברים שנמצאים לפניי כדברים שניתנו לי כדי שאתקן את תפיסת המציאות שלי וארגיש את עצמי ברצון המושלם, המלא באור אין-סוף.

לשם כך, ניתנה לי הסביבה, קבוצה קטנה יחסית. היא יכולה למנות כמה מיליונים מכל העולם, אך אני צריך לנסות להרגיש את כולם. הרי אלה הרצונות שלי, חלקי הנשמה שלי שמתעוררים לרוחניות. אני יכול לאסוף אותם, לחבר אותם בתוכי לכוח אחד, ובעזרתם לתקן את יתר חלקי הנשמה שלי. הרי כל העולם הוא הנשמה האחת שלי. כך אני צריך לראות את המציאות.

לכן אין הבדל גדול בין התפיסה של אחד מתלמידי רבי שמעון, אחד מתלמידי האר"י, ואחד מהתלמידים שלנו. העולם הוא אותו העולם, היחס הוא אותו היחס, השיטה היא אותה השיטה. יש הבדל בטכנולוגיה, בקשר המפותח יותר בינינו, בגישה הגלובלית אל המקורות, בהתעוררות של כל העולם. אך העבודה הפרטית, היחס הפרטי, נשאר אותו הדבר.

מתוך שיעור על הקדמת ספר הזוהר, 08.03.2011

ידיעות קודמות בנושא:
התלות הגלובלית שלי… בעצמי
מי אתם, החברים שלי?
רבי שמעון ותשעת תלמידיו

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/8jRen

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest