כשכבר נמאס מהמרוץ

האדם מתפתח לפי אותם השלבים שבהם העולם מתפתח: הוא עולה מדרגת הדומם, דרך דרגות הצומח והחי, עד לדרגת המדבר. מדובר על ההתפתחות הפנימית של האגואיזם, הרצון.

הרצון לקבל עצמו הוא מאוד פרימיטיבי: הוא פשוט רוצה לקבל, לבלוע, כמו תינוק קטן. אך כשהוא נכלל עם הרצון להשפיע שמתחיל להתגלות בו, הרצון לקבל נעשה ערמומי יותר. עכשיו האגואיזם חושב לעצמו: "כדאי לי לתת כדי לקבל יותר. כדאי להתחבר עם האחרים כדי שנשיג יותר ביחד". בצורה כזאת, הרצון להשפיע, תכונת הבורא, פועלת בנברא לטובת האגו שלו, ובכך מפתחת את האגו שלו.

מה שמעניין כאן הוא, שמובילים לאט לאט את האדם (היצור שנוצר מכוח הקבלה לאחר שנכלל בו כוח ההשפעה) לצורת ההתפתחות שבה שני הכוחות הללו נראים כמעט שווים. כוח ההשפעה מתגלה מבפנים עד לרמה שבה האדם כמעט מסוגל לבצע בחירה חופשית.

זה אינו קורה מייד. בהתחלה הרצון לקבל שבאדם מגלה שהוא לא כל כך מרוצה, לא כל כך מסופק. קודם לכן, הרצון להשפיע (הבורא שבנו) שהיה חבוי בתוכו, דחף אותנו קדימה, ואנחנו רצנו והתפתחנו מבלי לדעת לאן. עברנו כברת דרך גדולה בהתפתחות הגשמית החומרית, וכל הזמן קיווינו שיהיה לנו יותר טוב, או אם לא לנו, לפחות לילדינו. חוללנו מהפכות, פיתחנו את המדע והטכניקה, שאפנו לכבוד ולשליטה, ניסינו לקחת מהעולם את הכול.

אך לפתע התברר שהרצון לקבל שלנו כבר אינו מרגיש שהעתיד צופן לו משהו מיוחד: "מה עוד אוכל למצוא בעולם הזה? – אולי עוד כמה דברים פעוטים. לא משהו ריאלי, אמיתי".

מתי הרצון לקבל מפסיק את המרוץ אחרי המילוי? – ברגע שהרצון להשפיע שבו מפסיק לספק לו מטרות, ברגע שנגמרות העצמות עבור הכלב או הגזרים עבור הארנב. עד עכשיו רצתי בעקבות הרצון להשפיע שהראה לי: "תראה, כאן מסתתר התענוג, וגם כאן, וכאן…" מבוקר עד ערב חיפשתי כיצד להרוויח.

ולפתע נגמרו הפיתיונות של הרצון להשפיע, שתמיד היה רץ לפניי ומפתה אותי עם מילויים שונים. עלינו להבין שכך מתפתחים שני הכוחות: הם נכללים זה בזה בהדרגה עד הרגע שבו הרצון לקבל מפסיק לראות ברצון להשפיע דרכי התפתחות חדשות.

וזה מביא אותנו לידי ייאוש. קודם היו מכסים את עינינו על ידי תענוגים פוטנציאליים, כדי שלא נחשוב על המוות, על החיים הקצרים שמלאים בדאגות ובצרות. והיום כבר איננו רואים שהאנושות ממשיכה את המרוץ הזה. האנשים מתעוררים למצב חדש. וכל זה מפני שהרצון להשפיע כבר אינו מושך אותם קדימה על ידי מילויים חדשים.

מהצד השני, הערבוב של שני הרצונות יוצר מצב חדש: הרצון לקבל מרגיש שעכשיו הוא זקוק לרצון להשפיע עצמו, ולא רק לעזרה שלו. אני מעביר את השאיפות שלי מההתפתחות האגואיסטית אל ההתפתחות בהשפעה. וכך אני מתחיל לעלות בחזרה במדרגות הרוחניות.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 18.02.2011

ידיעות קודמות בנושא:
עידן השינויים
ערבוב הניגודים
תקופת המעבר של האנושות