כשהנחשים נכנעים…

ספר הזוהר, פרשת פקודי, 528: "כשאדם נפטר מהעוה"ז, חיה זו יוצאת על ד' שרפים מעופפים, ומעופפים לפניו, ואינה עוזבת כל אלו מעוררי דין ומשפט להתקרב אליו. וכמה הם שליחי השלום מסביב לו. ואלו השרפים, כשנוסעים ונראים, נכנעים אלו הנחשים השרפים, היוצאים מהנחש, שגרם מוות לכל העולם".

הנחש, הבהמות, המלאכים – כל אלה הם הכוחות הפנימיים של דרגה נמוכה יותר מהאדם. מדובר על הצורה שבה הכוחות והנטיות האלה יוצאים מתוך כל אחד מאיתנו, כיצד בעזרתם אנחנו מתקשרים בינינו, בין כל הנשמות, ויוצרים בהדרגה רשת קשר יותר ויותר מתוקנת בינינו, שמתקרבת יותר ויותר למלכות דאין-סוף האמיתית, שתמיד משמשת לנו כקנה מידה. לכן, בכל הפעולות האלה אנחנו צריכים לראות את כוחות הקשר שבינינו.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 01.11.2011

ידיעות קודמות בנושא:
אלפי שמותיה של האהבה
להשתוקק לקראת האור
שָם, מאחורי המילים…