קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
זוהר: פרשת מצורע, סעיף ח': כשבא הבוקר, כל הצבאות והמחנות של מעלה משבחים להקב"ה.
בוקר נקרא מצב שבו אני מעריך את תכונת ההשפעה. עכשיו אני מבין, יודע ומרגיש שההשפעה היא הדבר הגדול ביותר.
קודם הסתכלתי על אהבה, השפעה, קשר עם אחרים – והכל היה נדמה לי כחושך, מאחר ולא הרגשתי מזה שום תועלת: "מה אני מרוויח מזה?! אין בזה שום הגיון, למה אני צריך לעשות את זה?!" כל זה נראה לי חסר טעם. ובכל זאת המשכתי בהתמדה ללמוד, לעבוד בקבוצה, ואז השפיע עליי המאור המחזיר למוטב. זה נקרא עבודה בלילה.
ואז מגיע מצב חדש ומתחילה להתעורר באדם תכונת השפעה, כוונה להשפיע. זה אומר שבשבילו בא הבוקר. כל אלו הם המצבים הפנימיים שלנו, ולא שינויים חיצוניים.
אז כמה שערים נפתחים לכל הצדדים (ולימין ולשמאל). והשער של אברהם, החסד, נפתח בכנסת ישראל, המלכות, לזמן לכל בני העולם להנות מהחסדים.
מתחילים מהחסדים. כיצד האדם משיג את הבוקר? – קודם כל הוא מתקן עצמו בתכונת חסד, ואז רואה את אור הבוקר – אור חסדים. לכן תפילת שחרית נקראת "אברהם".
כמ"ש, ויטע אשל, בבאר שבע. כי המלכות נקראת באר שבע, ואברהם נטע בה אילן החסד.
כל השינויים, שאנחנו רואים: יום, לילה, שמש, ירח – מתרחשים רק ביחס לאדם. על ידי התהליכים הפנימיים שלנו אנחנו מעוררים את הכוחות האלה זה אחר זה, או את כולם יחד וכך מרגישים את זרימת הזמן.
"וזרח השמש" – זה אומר, שהאדם מסוגל לגלות את אור החכמה, המלובש באור החסדים. אם אני יכול לגלות רק אור החסדים – זה עדיין בוקר, לפני זריחת השמש. אם אינני מסוגל לגלות אפילו את אור החסדים בהתאם לרצונות שלי, זה נקרא לילה. גם עכשיו אנחנו נמצאים באוקיינוס אין סופי של אור חכמה, אבל אין לנו רצונות של השפעה, חסדים, לכן אנחנו לא יכולים לגלות שום אור.
מתוך שיעור ערב על ספר הזוהר, 06.02.2010
רשומות קודמות בנושא:
החושך המלא באור!
כל החיים – בין שני אורות
