זוהר: פרשת מצורע, סעיף ט': ומי שלא יעורר רוחו לעבודת רבונו, באיזה פנים יקום לפני המלך, כשיעוררו עליו בדין, (יעוררו אותו על ידי מכות וייסורים, כדי שתתעורר בו השאלה: "בשביל מה אני חי? למה? היכן הבורא? אני חייב למצוא משהו בחיי!") ויתפשו אותו בשלשלת, דהיינו שיאסרו אותו להביאו לדין, ולא תימצא לו זכות להנצל? אז כתוב, וכצפורים, האחוזות בפח. כהם יוקשים בני האדם. ומטרם שיוצא האדם מעולם הזה, בכמה דינים נדונים הנפש עם הגוף, מטרם שנפרדו זה מן זה. ואין מי שישגיח על זה. (האור יוצא מתוך הרצון, מתוך הכלי, והוא נפטר.)