כניסות ויציאות זה מצב תקין

שאלה: בפסיכולוגיה קיימת כזאת השקפה, שככל שהאדם משתתף לעיתים קרובות יותר בתהליכים של התפצלות ושילוב, כך הוא הופך להיות יותר חכם וחזק. האם לתופעה הזאת יש מקום בלימוד האינטגרלי, האם ככל שהאדם נכנס יותר למצב מתוקן ויוצא ממנו, כך הוא הופך לגדול וחזק יותר?

תשובתי: כמובן. הפרקטיקה הזאת צריכה להפוך להיות כל רגע לנורמת התנהגות של קיום האדם. ככל שהוא יותר נכנס ויוצא מהמצבים האלה, כך הוא עושה יותר תיקון על עצמו, על היסוד האגואיסטי שלו, כל פעם מתקן אותו, ושוב נכנס ושוב מתקן ושוב נכנס. והתנועות הבלתי פוסקות האלה של הפעלה ועצירה דווקא מביאות אותו לתוצאה הנכונה.

אבל הכניסה למצב התקני תמיד תסתיים ביציאה ההפוכה לתוך עצמו, לניתוק, ונפילה החוצה. אתם כל הזמן תרגישו את היציאה הזאת. עד שכל האגו שלכם לא יהיה מעובד ליציאה מתוך עצמו, לאלטרואיזם, אתם כל הזמן, בכל רגע, באופן אוטומטי ובלתי מורגש שלא תלוי בכם, פתאום תמצאו את עצמכם בעזיבה.

כלומר, הירידה לתוך האגו שלנו מתרחשת באופן אוטומטי, ואילו העלייה מתוכו למצב אלטרואיסטי, היא על ידי מאמצים רציניים, בצורה מסודרת, עם כל התחכומים שקיבלתם בקבוצה.

מתוך שיחה על חינוך אינטגרלי, 27.02.2012

ידיעות קודמות בנושא:
"אוסף כלים" לתיקון עצמי
סוף לאשליה או החלפת הפרדיגמה
אתה קלקלת? אתה תתקן!