דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / כמו שפן אחרי הגזר

כמו שפן אחרי הגזר

שאלה: האם אני יכול לעורר את עצמי לחיבור עם החברים על ידי פחד מהמכות העתידיות?

תשובתי: המכות אינן משפיעות על "הנקודה שבלב"! הייסורים פועלים על הרצון האגואיסטי שלי, על ה"חמור" שלי! אך הם אינם יעילים עבור האדם שבי, עבור "הנקודה שבלב" שלי. האדם צריך להתקדם רוחנית בזכות זה שהוא בעצמו רץ קדימה.

לכן, אם לא אפַתח בתוכי השתוקקות ללכת קדימה, אם לא אבנה בעזרת הקבוצה כלי קיבול לאור העליון, זה אומר שאני מתקדם כמו בהמה, תחת לחץ, רק על ידי מכות. אך המכות האלה מאלצות אותי להתחיל לחשוב מדוע הן ניחתות עליי, עבור מה, לשם מה? ואז יכול להיות שאתחיל לחבר את "הנקודה שבלב" שלי לאחרים.

שאלה: כיצד ניתן להפחיד את האדם כדי להכריח אותו להתקדם?

תשובתי: אם פתאום היית שומע ברדיו שמתקרב ענן רדיואקטיבי לכיוון שלנו, אז ה"בהמה" שלך הייתה מתחילה לרעוד מהידיעה הטראגית הזאת.

אז אתה יכול לקבל תגובה דומה מהקבוצה. רק שאנחנו איננו מדברים על מה שיהיה איתנו, איננו מתקדמים על ידי הפחד. אנחנו רוצים ללכת קדימה, מתוך ההכרה בחשיבות המטרה הרוחנית.

חשיבות המטרה היא משהו מאוד וירטואלי, בלתי מושג, ותלוי בצורה שבה אנחנו מציירים אותה לעצמנו. אם כל פעם נתאר לעצמנו את המטרה כיותר ויותר נעלה, בהתאם לכך אנחנו נתקדם.

במילים אחרות, אני כמו שפן שרץ אחרי הגזר שמחזיקים לפניו על חבל. כלומר, האדם שבי מחזיק את החבל ואת הגזר, וה"בהמה" שלי רצה אחריו.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 18.03.2011

ידיעות קודמות בנושא:
האדם שרוכב על החמור
"הנקודה שבלב" היא קרש הקפיצה אל הבורא
לפרוץ קדימה מטפיחה קלה

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest